יום האישה שמח xx
~~
הסופה התקרבה יותר ויותר, היא התחילה עם גשם קל שהקיש על החלונות, מה שגרם להארי לסגור את כל החלונות והווילונות בבית, ולהדליק את החום. הגשם התחזק עם כל דקה שחולפת, רעמים רעמו בחוץ.
לואי ישב על הספה, מכורבל מתחת לשמיכה רועד. הוא תמיד שנא סערות, הרעש הפחיד אותו.
הארי יצא מהמקלחת והלך למטבח כשמילו ובר עוקבים אחריו, "קדימה, חיות, בואו נאכיל את שניכם." הוא גיחך. הוא מזג אוכל לכלבים לקערה של כל כלב והשניים בשקט.
הארי הביט אל לואי, ראה שהוא מכורבל מתחת לשמיכה, רועד לגמרי. "הכל בסדר?" הוא שאל, לואי הרים את מבטו אליו והנהן בשקט. "האם אתה בטוח?" הארי הלך לעברו, "אתה רועד." הוא ישב לידו, "קר לך?" "לא, אני פשוט לא מעריץ גדול של סופות." לואי הסמיק והסב את מבטו, כשרעם נוסף שאג, גרם לו לקפוץ במושבו ולעצור את נשימתו, "היי, זה בסדר." הארי התקרב והתחכך בגבו, "ובכן, מכיוון שזה עדיין יום ההולדת שלך, מה אתה רוצה לעשות?"
"אני לא יודע." לואי הזיז את השיער שלו ממצחו. "אנחנו יכולים לעשות מרתון סרטים." הארי חייך אליו, "יש לי כמה סרטים, תגיד לי איזה מהם אתה רוצה לראות, כן?" לואי הנהן, הארי קם ופתח את המגירה מתחת לטלוויזיה.
"בסדר, אז יש לי את כל איירון מן, משחקי הרעב, דמדומים - אל תשאל, זה של אחותי, שודדי הקאריביים-"
"שודדי הקאריביים!" לואי פרץ בחיוך, ואז הסמיק כשהסיט את מבטו, "בבקשה?"
הארי ציחקק, הילד בהחלט מקסים. "בטח. אתה רוצה חטיפים? או רק שוקו חם?"
"שוקו חם זה בסדר." אמר לואי בביישנות, עדיין נבוך מההתפרצות שלו. הארי הכניס את הדיסק ונתן ללואי את השלט כדי להגביר את הווליום, לואי השהה את הסרט וחיכה שהארי יצטרף אליו עם השוקו החם.
~~
בסביבות סוף הסרט השלשי, עיניו של הארי התחילו להיסגר. לואי והוא ישבו זה לצד זה, עיניו של לואי היו דבוקות למסך במהלך הקרב בין ספינת הפנינה השחורה לבין ספינת ההולנדי המעופף (flying Dutchman) באמצע המערבולת.
הארי נלחם כדי לפתוח את עיניו, הסרט באמת היה מעניין אבל הוא עייף מדי. הוא רצה להישאר ער ולהמשיך להקשיב לצחקוקים השקטים של לואי ברגעים מצחיקים, אבל הוא לא יכול לפקוח יותר את עיניו.
בתום הקרב האינטנסיבי, לואי הרגיש משקולת על כתפו. הוא השפיל את מבטו וראה את ראשו של הארי, עיניו עצומות. הוא נשך את שפתו התחתונה, הוא ממש לא רצה להעיר אותו, הסרט מסתיים בקרוב.
הוא חיכה עד סוף הסרט כדי לראות אם הארי מתעורר, אבל הוא לא. לואי נשך את שפתו התחתונה, הוא הביט סביבו וניסה לחשוב על משהו לעשות אבל שום דבר לא עלה במוחו. הארי זז לידו לפני שפקח את עיניו, הוא הסתכל סביבו ונאנח, "פספסתי את סוף הסרט, נכון?"
"כן." לואי אמר, "אני מניח שאנחנו הולכים לישון עכשיו?"
"אתה יכול להישאר ער עוד קצת אם אתה רוצה לראות את הסרט הרביעי, אבל אני ממש עייף." הארי עצם את עיניו ונתן לראשו להישאר על כתפו של לואי.
"אני די בטוח שבסופו של דבר ארדם באמצע הסרט." אמר לואי בצחקוק שקט שגרם להארי לחייך . "טוב אז, הולכים למיטה, נכון?" הארי פקח את עיניו והרים את ראשו מהכתף של לואי, כאשר בר קפץ על ברכיו.
"היי, בחור גדול." הארי ציחקק כשבר שרוע על ברכיו וחזהו של הארי, הארי כרך את זרועותיו סביב בר ונישק את ראשו. מילו נבח ממקומו על הרצפה ליד הספה כשניסה לקפוץ. לואי הושיט את ידו כדי להרים אותו, מילו קפץ מיד לעבר הארי, ליקק את לחיו ללא הפסקה.
פניו של הארי התכווצו, "לעזאזל, שניכם." הוא צחק כשניסה להפנות את ראשו, "אכפת לך לעזור לי?" הוא קרא ללואי, שצחקק, "לא עזרת לי כשביקשתי, אז תהנה מהתקיפה." לואי קם מהספה ולקח את שני ספלי השוקו החם לכיור המטבח, מילא אותם במים והשאיר אותם שם.
הוא חזר לבלון והוריד את מילו מהארי, שנשם עמוק, "תודה." לואי ישב על ספה ומילו התכרבל קרוב אליו, הארי הניח את בר על הספה וקם, מותח את זרועותיו למעלה. "הולכים למיטה?" הארי פנה ללואי, לואי הנהן והניח את מילו, הולך מאחורי הארי אל מיטתו בחדר השינה של האורחים.
"לילה טוב, לו." הארי חייך אליו חיוך חם.
"לילה טוב, הארי." לואי חייך אליו בחזרה עם סומק קל על לחייו.
~
לואי לא הצליח לישון. הסופה החריפה עוד יותר, והיא הפחידה אותו.
הוא שכב ער במיטה, לופת בחוזקה את השמיכות סביבו. הוא כיסה את אוזניו כדי להימנע מלשמוע את הצליל המפחיד, אבל זה לא הועיל. הוא רעד, דמעות זרחו בעיניו. הוא שנא את זה מאוד, הוא רצה שהכל יגמר.
רעם חזק רעם ולואי ייבב, התכרבל לכדור הדוק מתחת לשמיכות. הארי ישן עמוק, כשהרגיש שמשהו דוחף אותו לאחור. הוא נאנק והפנה את ראשו, מנסה לחזור לישון. הדחיפות לא הפסיקו, אז הוא נאלץ להסתובב כדי לראות מי מפריע לו במהלך שנת היופי שלו.
הוא ראה את בר, יושב על המיטה, מחכה שיתעורר.
"מה זה, חבר?" הארי פיהק ושפשף את עיניו, בר פלט נביחה שקטה וקפץ מהמיטה, שורט את הדלת. "אתה רוצה לצאת?" הארי שואל, הוא נאנח וקם מהמיטה כדי לפתוח את הדלת. הוא פתח את הדלת ונתן לבר לצאת, ובר רץ מיד לחדרו של לואי.
עיניו של הארי התרחבו, הוא לא רצה שבר יפריע גם ללואי. הוא הלך לחדרו של לואי, כאשר רעם הרעיד את הבית, והוא שמע יבבה. הוא פתח את הדלת של חדרו של לואי, הוא ראה אותו מכורבל מתחת לשמיכות, מייבב למשמע הסערה. ליבו נפל, "לו..."
לואי פקח את עיניו כדי להרים את מבטו אל הארי, הוא ניגב את עיניו כשהארי ישב לידו. "ס-סליחה." לואי ריחרח והתיישב. "על מה אתה מצטער?" שאל הארי בעודו משפשף את זרועו של לואי בניחום.
"אני כנראה הערתי אותך, לא?" שאל לואי. "אתה לא. בר העיר אותי, הוא רצה לצאת מהחדר, אז נתתי לו והוא רץ לחדר שלך, אז באתי לבדוק שהוא לא מפריע לך לישון." הארי אמר בשקט, התקרב קצת יותר, "מה העניין? האם זו הסערה?" לואי הנהן, "זה פתטי, אני יודע -"
"זה לא פתטי... אני מבטיח..." הארי חפן את לחייו. "אתה יכול לבוא לישון במיטה שלי הלילה, אם אתה רוצה."
"תודה, אבל - ... אני אשאר כאן, אני לא רוצה להשאיר אותך ער. אני רק אתמודד עם זה, כן?"
"לא, אני מבטיח, זה בסדר. יאללה." הארי הרים את השמיכות מגופו של לואי ועזר לו לצאת מהמיטה לחדרו. רעם שאג שוב, לואי נרתע ויבב, ומיד מכסה את פיו. "מצטער."
"אל תצטער, קדימה." הארי משך אותו פנימה, "אכפת לך אם בר ומילו יצטרפו אלינו? הם תמיד ישנים במיטה שלי, אז..."
"לא, לא אכפת לי." לואי אמר, הארי הנהן והניח לשני הכלבים לשכב על המיטה. הוא זחל ליד לואי ועצם את עיניו, "לילה טוב."
"לילה טוב." אמר לואי בשקט. הוא כרך את השמיכות בחוזקה סביב עצמו, הוא לא הכיר את ההרגשה של שלושה גופים חמים במיטה אחת איתו. אפילו אחיותיו לא שכבו איתו במהלך סערות. רעם שאג, לואי נשך את פרקי ידיו בחוזקה כדי למנוע מעצמו להשמיע צליל כלשהו. הארי נאנח והושיט יד אליו ומשך אותו קרוב.
עיניו של לואי התרחבו, "הארי, מה אתה עושה? אתה - אתה -" "אני יודע מה אני עושה. ולא אכפת לי, אתה כמו דובון ענק."
הארי תחב את ראשו של לואי מתחת לסנטרו ועצם את עיניו.
"א -אבל - .. אני בן ו-"
"אני ביסקסואל." הארי אמר, "אבל אני יכול לומר שאני נמשך יותר לבנים מאשר לבנות."
לואי היה חסר מילים. "אף פעם לא אמרת שום דבר על זה."
"כי עדיין הייתי מבולבל לגבי זה. אבל כמה דברים הבהירו לי את זה." הארי חייך בשקט. "עכשיו לך לישון, יש לנו בוקר חג מולד אינטנסיבי בפתח."
לואי נשך את שפתו התחתונה ועצם את עיניו, מרגיש את בר מתרפק על גבו, מילו לרגליו ולשל הארי.
~~
"בוקררררר טובבבבב!!!!!!" לואי התעורר מקפיצות על המיטה, הוא נאנק וקבר את פניו בכרית מתחת לראשו. "אל תחזור לישון, זה בוקר חג המולד! תתעורר תתעורר!" הארי נפל לידו וטלטל אותו, לואי משך את השמיכות על ראשו, "אני עייף! תן לי לישון."
"לא. עכשיו קדימה, אפ אפ (כאילו up up, ה.מ) ." הארי משך את השמיכות מעל ראשו ופלג גופו העליון, מושך את זרועו העדינות. לואי משך את זרועו אחורה והכניס אותה מתחת לגופו כך שהארי לא יוכל למשוך אותה שוב.
"אל תגרום לי להוציא אותך בכוח." הארי התייאש, לואי פשוט עצם את עיניו וניסה להירדם בחזרה.
בסדר, אתה לא משאיר לי ברירה. אבל בגלל שאני נחמד, אני אתן לך לבחור: זה אם אני אקרא לבר ולמילו כדי לשכנע אותך, או, אני מדגדג אותך מהמיטה." הארי חייך בשובבות.
"לאאא..." לואי יילל, "אני לא רוצה...."
"קדימה, תבחר. אתה יכול גם לבחור לקום מהמיטה." "אני גם יכול לבחור לישון יותר."
"ואני יכול לבחור לדגדג אותך מהמיטה." "ואני יכול לבחור להכות אותך."
הארי צחק, הוא חיטט בצד של לואי וקפץ החוצה, "אני אתחיל להכין ארוחת בוקר, יש לך עד שאסיים להכין."
הארי סיים להכין ארוחת בוקר, הוא הניח הכל על השולחן והלך להביא את לואי.
לואי ישב על קצה המיטה, גבו מופנה להארי. "לו, ארוחת הבוקר מוכנה." הארי אמר, "אתה בא?"
"אני אהיה שם עוד דקה." לואי אמר בשקט, קולו נסדק. הארי דאג, "הכל בסדר?" הוא הלך לכיוון לואי, ראה אותו דומע. "היי מה קרה?"
"האחיות שלי התקשרו. כדי לומר חג שמח." לואי ניגב מתחת לעיניו. הארי ישב ליד לואי ושפשף את גבו, "כמה אחיות יש לך?"
"חמישה. ואח אחד. כולם צעירים יותר." לואי ריחרח. "אני כל כך מתגעגע לכולם, הם היו היחידים שהיו לי. לשמוע את הקולות שלהם, זה היה פשוט יותר מדי." לואי קבר את פניו בידיו. הארי משך אותו לזרועותיו ונתן לו לבכות קצת.
"סליחה שאני בכיין." לואי ניגב את לחייו.
"אתה לא בכיין, אוקי?" הארי לחץ את כתפו, "קצת ארוחת בוקר עכשיו, כן? ואז אני אביא לך את מתנת חג המולד שלך."
לואי הנהן והם קמו לשולחן המטבח לאכול ארוחת בוקר.
הארי הלך להביא את המתנה של לואי מחדרו, לואי הלך להביא את המתנה של הארי מחדר האורחים, שם החביא אותה. הם ישבו על השטיח בסלון ליד העץ. "אתה מתחיל." אמר לואי והניח את המתנה מאחורי גבו. "אני? בסדר, אהמ. זה לחג המולד שמח." הארי הושיט ללואי קופסה עטופה, לואי הודה לו וקרע בעדינות את העטיפה שלך.
הוא פתח את הקופסה כדי לראות שני זוגות נעליים חדשים. "אוי אלוהים, הארי. תודה לך." הוא הוציא את הנעליים, זוג אחד לבן, השני שחור.
"ראיתי שהנעליים שלך קצת מלוכלכות, אז הבאתי לך חדשות." הארי חייך אליו. לואי גיחך,"תודה." הוא סגר את הקופסה ופנה להביא את המתנה שלו להארי. "זה שלך. חג שמח."
הארי לקח ממנו את הקופסה העטופה וקרע את נייר העטיפה, הוא פתח את הקופסה כשחיוך נמתח על שפתיו. הוא הוציא מהקופסה כמה תקליטורים, בסדר לפי טעם המוזיקה שלו.
"אתה מקשיב טוב." הארי ציחקק,"תודה לך." "בבקשה. אבל יש עוד." לואיס סימן לקופסה. הארי השפיל את מבטו אל הקופסה, וראה עוד כמה דברים שהוא פספס. הוא הניח את התקליטורים ומשך את הקופסה קרוב יותר, הוא גיחך לעבר מעיל העור, הפופים והסנאפים. "כמו שאמרתי, אתה מקשיב טוב."
לואי ציחקק בשקט, "אני יודע שכבר יש לך ז'קט עור, אבל הוא קצת קרוע וישן, אז הבאתי לך אחד חדש." הוא הסמיק קלות.
הארי חייך והניח את המתנות, פותח את זרועותיו ללואי, "בוא הנה." הסומק של לואי העמיק כאשר הוא התקרב אל הארי, נותן לו לחבק אותו קרוב.
"תודה." אמר הארי וטלטל אותם קדימה ואחורה.
"תודה שהיית שם, שהתייחסת אלי יפה. אני אסיר תודה." לואי חייך לתוך כתפו.
~~
טוב זה לקחת לי מלא זמן אבל זה היה שווה את זה.
איך עבר עליכם היום?
*אם זה מפריע למישהו שאני כותבת לכם בלשון זכר (he,him) שיכתוב לי ואני אשנה את זה לזכר ונקבה (he,him,she,her)
מקווה שנהנתם xx
אל תשכחו להצביע