ההליכה לביתו של הארי לא הייתה ארוכה, ועד מהרה הם היו בפתח ביתו. לואי היה נרגש ועצבני; הוא ראה את הבית שלו רק דרך סרטונים ועכשיו הוא זוכה לראות אותו במו עיניו. "לפני שאנחנו נכנסים, אתה לא מפחד מכלבים, נכון?" הארי פנה ללואי.
עיניו של לואי התרחבו קלות; הוא שכח שלהארי יש שני כלבים. הוא הפנה את מבטו מהארי, "תלוי."
"יש לי שניים, אחד האסקי סיבירי גדול ואחד אקיטה קטנה." הארי אמר, "הם ממש ידידותיים, לפעמים אפילו ידידותיים מדי." הוא גיחך "אם אתה רוצה שאני אשים אותם בחדר שלהם כדי שלא תפחד, זה בסדר."
"לא,לא זה בסדר." לואי אמר "בסדר. אבל אל תתבייש, אם הם מטרידים אותך יותר מדי אז תגיד לי." אמר הארי ופתח את הדלת.
הם נכנסו פנימה, הארי סגר את הדלת ונעל אותה מאחוריהם, "טוב, זה הבית שלי. הוא לא ענק אבל לא קטן מדי." הארי אמר, הוא הניח את התיק של לואי על הרצפה והוריד את המעיל שלו מכתפיו של לואי. לואי אהב את הבית של הארי; הוא היה בגודל מושלם, הסלון והמטבח לא היו מופרדים בקירות, זה לא היה בית דו קומתי, רק כמה מדרגות לאזור חדרי השינה. יש לו שני חדרי שינה לאורחים שאחד מהם הוא חדר לכלבים, ועוד חדר שינה ראשי לעצמו.
"בר (bear, כמו הבן של ליאם, ה.מ) ומילו כנראה ישנים, אתה רוצה שאני אלך להביא אותם?" הארי שאל, לואי משך בכתפיו. "תרגיש בבית, אני מיד אחזור."
לואי הלך לסלון והסתכל סביבו, כששמע נביחה. הוא נרתע וליבו התחיל לפעום במהירות, הוא שמע צעדים מתקרבים לכיוון הסלון.
הארי הופיע, מחזיק כלב קטן, לבן וחום ביד אחת, והשנייה אוחזת בקולר גדול של כלב לבן ושחור כדי לוודא שלא יברח.
"ובכן, תגיד שלום לבר." הארי השפיל את מבטו אל הכלב ההאסקי סיבירי, "ומילו." הוא הזיז את כף רגלו של מילו ומעלה ולמטה כאילו הוא מנופף לשלום.
"תתקרב, הם לא נושכים. הם ילקקו אותך לעזעזל, אבל לא יותר מזה." הארי חייך ללואי. לואי התקרב והתבונן בשני הכלבים. הוא הניח לבר לרחרח את גב אצבעותיו, עוצר את נשימתו בעצבנות. בר הניח את ראשו מתחת לכף ידו של לואי וחיכה בשקט עד שילטף אותו.
"הוא אוהב אותך." הארי חייך למטה אל בר, לואי מלטף אותו בעדינות, אוהב את פרוותו הרכה מתחת לאצבעותיו. מילו פלט חריקת נביחה קטנה כמו, ביקש תשומת לב גם כן. הארי ציחקק, "הוא תמיד רוצה תשומת לב." הארי אמר, "הוא כל הזמן רצה תשומת לב, הוא כל הזמן אהב תשומת לב."
לואי הרים את ידו כדי שמילו ירחרח אותה, אבל מילו רצה ליטוף מיד. חיוך קטן הנשך על שפתיו כשהוא מלטף את הכלב הקטן בזרועותיו של הארי.
"אתה חושב שאני יכול לשחרר אותם? אתה בסדר עם זה?" שאל הארי, לואי הנהן. הארי הניח את מילו, הכלב הקטן רץ מיד אל הספה וניסה לקפוץ עליה. הארי שחרר את הקולר של בר ובר הלך למילו, לנסות לעזור לו.
"הם החברים הכי טובים." הארי חייך אל השניים, ואז פנה ללואי, "אתה רעב? אתה רוצה שאני אכין לך משהו לאכול? להזמין משהו? אתה צמא?"
לואי הניד בראשו בכל שאלה. "אז אתה רוצה תה?", (נו באמת הארי ברור שהוא רוצה תה, הוא בריטי, ה.מ) לואי הנהן בשקט. הארי חייך אליו, "אתה יכול ללכת לשבת על הספה. ואני מזהיר אותך, מילו הוא חבקן."
לואי הנהן, הוא הלך לשבת על קצה הספה, ידיו על ברכיו. מילו עשה את דרכו אל לואי, תחב את עצמו מתחת לזרועו על ראשו הקטנטן על ירכו. לואי חייך אל הכלב הקטן שהתכרבל אליו וליטף אותו בעדינות. דקה לאחר מכן הארי הניח שני ספלי תה על השולחן עם ביסקוויטים, לואי הודה לו בשקט. הארי ישב לידו, "אתה רוצה לדבר? על מה שקרה?"
לואי השפיל את מבטו, הוא ממש לא רצה להעלות את זה.
"אם אתה לא רוצה לדבר על זה, זה בסדר. רק שאלתי, אני רוצה לעזור." הארי הבטיח במהירות, משפשף את זרועו של לואי בניחום. לואי הרים את מבטו לעברו בעיניים מבריקות, הוא לא רצה להתמודד עם המצב הזה לבד.
"אמרתי להורים שלי שאני גיי. הם לא הגיבו הכי טוב." הוא אמר, מנגב מתחת לעינו באצבעו.
"הו. אני מצטער." הארי אמר, הוא הרגיש את ליבו מתכווץ בפעם השלישית. "אתה יודע שזה לא פסול להיות הומו, זה רגיל. זה קורה הרבה, אתה לא היחיד."
"חשבתי שהם יתמכו בי, הם ההורים שלי." לואי קרקר, הוא כיסה את פיו, הוא ממש לא רצה לבכות מול הארי. הארי נשך את שפתו התחתונה, הוא התקרב ועטף את הילד הקטן בחיבוק. הוא חיכך את גבו, נתן לו לבכות לתוף הכתף שלו.
כשלואי נרגע הוא כבר היה עייף, הוא ניגב את לחייו ומתחת לעיניו בשרוולו. "קדימה, אני אביא אותך למיטה." הארי לקח אותו לחדר השינה של האורחים, תופס את התיק שלו מהכניסה בדרך.
"אתה יכול לישון כאן." הארי הניח את התיק ליד המיטה, הוא ניגש לארון ומשך לו עוד שמיכה וכרית. "אם אתה רוצה להתקלח, יש שם שירותים." הארי הצביע החוצה מהחדר אל הדלת. לואי הנהן.
"בסדר, אני אשאיר אותך להחליף. אם אתה צריך משהו, אני אהיה בחדר שלי, בסדר?" אמר הארי, לואי הנהן וחיכה שהארי יצא מהחדר כדי שיוכל להחליף.
זה היה מוקדם בבוקר, לואי התעורר לפני הארי והתלבש במהירות, והשאיר פתק על השולחן.
היי הארי, תודה שנתת לי להישאר בלילה. הייתי צריך ללכת מוקדם לעבודה, סליחה שלא אמרתי כלום, לא רציתי להפריע. גם אני מצטער שלא הכנתי ארוחת בוקר, אני לא יודע לבשל. אני עובד בחנות התקליטים מעבר לסטארבקס אם תרצה לדעת. לואי.
הוא ידע שהפתק הזה מגוחך, אז הוא עזב את הבית במהירות לפני שהתחרט שכתב אותו, או שהארי התעורר. הארי התעורר שעה אחרי שלואי עזב, הוא ידע שהוא צריך לצלם סרטון בבוקר לחג המולד, אבל לא התחשק לו לעשות את זה עכשיו, אולי יותר מאוחר. הוא קם מהמיטה, בר הלך ממש מאחור.
הארי מילא את הקערות של שני הכלבים בטכל, הוא ניגש למקרר והוציא ביצים וכמה ירקות לסלט, כשהוא נזכר בילד מסוים ששהה אצלו מאתמול בלילה. הוא הניח הכל על השיש והלך לחדר האורחים, ראה את הדלת פתוחה למחצה. "לואי?" הוא אמר בשקט, למקרה שהילד עדיין ישן. הוא פתח את הדלת ומצא את המיטה ריקה, את השמיכות מסודרות בקצה המיטה ופתק על השולחן שליד. הוא קרא את הפתק ונאנח, עדיף שאבדוק אותו אחר כך, אמר לעצמו.
הוא חזר למובח והכין לעצמו ארוחת בוקר, הוא צחצח שיניים והתלבש ג'ינס שחור, חולצת חג המולד שאמא שלו השיגה לו לפני כמה ימים ונעל את נעלי הטימברלנד (סוג של נעליים, ה.מ) שלו.
הוא לקח את המצלמה ואת המעמד והניח אותה מול דלתות הזכוכית הגדולות למרפסת בסלון, כך שהיא פונה לסלון ולמטבח.
"אז זהו לסרטון הזה, שיהיה לכם חג מולד נהדר. כל האהבה." הארי סיים את הסרטון, שלח נשיקה למצלמה ונופף בחיוך עם גומות, כשבר ניגש אליו בנביחה. הוא ציחקק וליטף את ראשו, ואז קם לעצור את ההקלטה.
"אני אערוך את זה מאוחר יותר." הוא אמר לעצמו כשהחזיר את המצלמה לחדרו. הוא החליף חולצה ויצא מהחדר, מילו רץ בין רגליו.
הארי חייך והרים אותו, לוחץ נשיקה לראשו לפני שהניח אותו בחזרה. הוא לקח את המעיל שלו ולבש אותו, לקח איתו את הטלפון, מפתחות המכונית וקצת כסף. זה כבר היה צהריים, והוא קיווה שלואי לא סיים את המשמרת שלו.
הוא יצא מהבית למזג האוויר הקר, נעל את הדלת מאחוריו ורץ למכונית. הוא הגיע לחנות התקליטים, אבל לפני שנכנס פנימה, הוא הלך לסטארבקס ממול. הוא המתין התור והמין לעצמו לאטה וניל, ושוקו חם ללואי, וזה היה ניחוש פרוע, שכן הוא לא ידע אם הוא אוהב שוקו חם.
הוא שילם ולקח את ההזמנה שלו, מודה לעובד מאחורי הדלפק. הוא חצה את הכביש לחנות התקליטים ופתח את הדלת, פעמון קטן מתנדנד מעליו.
הוא ראה את לואי מנסה להגיע למדף העליון כדי לשים עליו תקליטורים, נאלץ לעמוד על קצות אצבעותיו כדי כמעט להגיע אליו.הארי ציחקק לעצמו והניח את הספלים על השולחן ליד הקופה, "צריך קצת עזרה?"
לואי סיבב את ראשו כדי לראות את הארי, הוא הסמיק והסב את מבטו, "המדפים האלה ממש גבוהים." "או שאולי אתה סתם קטן." הארי ניגש אליו ולקח את התקליטורים, הניח אותם בקלות על המדף.
"הבאתי לך שוקו חם." אמר הארי וניגש לשולחן, הושיט לו את כוס השוקו החם. "הו, תודה. לא היית צריך..." לואי אמר, הארי דחף את הספל לידיו בזהירות, "לא רציתי שתקפא."
לואי הסמיק קלות ולגם מהכוס שלו, כשהדלת נפתחה, פעמון צילצל. "שלום לואי." איש חייך אליו. "היי בוס." לואי נופף לעברו.
"באתי לראות מה שלומך. ולומר לך שליום הולדתך תבחר איזה דיסק שתרצה, במתנה ממני." הבוס שלו חייך.
"תודה." לואי חייך אליו חיוך מבויש. "יש לך יום הולדת היום??" שאל הארי עם חיוך רחב על פניו. לואי הניד בראשו, "לא, לא היום. העוד כמה ימים."
"מתי?"
"24"
"ערב חג המולד בייבי!" להארי היה חיוך רחב על פניו, לואי הסמיק והנהן, לוגם מהשוקולד החם שלו.
"זה כל כך מגניב! איך אתה בדרך כלל חוגג את ימי ההולדת שלך?" שאל הארי.
"אני לא." לואי משך בכתפיו, כאילו זה כלום. הארי הרים את גבותיו, "למה אתה מתכוון, אתה לא?"
"מעולם לא חגגתי את יום ההולדת שלי." אמר לואי והסב את מבטו. אלוהים, אני כל כך פתטי, הוא חשב לעצמו.
"למה לא חגגת?" שאל הארי בשקט. "אין לי חברים לחגוג איתם, וההורים שלי אף פעם לא לקחו אותי למשהו מיוחד; אמא שלי פשוט הכינה עוגה, אמרה יום הולדת שמח ונתנה לי כסף כדי להשיג לעצמי משהו." הוא אמר בעצב.
הארי שפשף את גבו, "ובכן, השנה, אנחנו הולכים לחגוג. בן כמה תהיה?"
"תשעה עשרה." לואי אמר. "והאמת, לא בא לי לחגוג. אני לא רוצה לעשות משהו מיוחד."
"האם אתה בטוח?" הארי שאל, לואי הנהן, "אני בטוח."
"אז אניא קח אותך לשופינג, נאכל ארוחת צהריים, ו -" "הארי באמת, אני -" "אין לך מה בנוגע לזה." הארי השתיק אותו.
לואי הסמיק והסב את מבטו, הוא השליך את הספל הריק שלו לפח.
"מתי המשמרת שלך נגמרת?" שאל הארי. "תוך שעה." לואי אמר, "למה?" "נלך לאכול ארוחת מהריים היחד." הארי חייך אליו. לואי אפילו לא ניסה להילחם בו, הוא ידע שהוא הולך להפסיד.
אחרי ארוחת צהריים, הארי לקח את לואי חזרה לבית שלו, למרות שלואי אמר שיהיה בסדר עם שהייה במלון.
הם נכנסו לתוך הבית, בר רץ במורד שלוש המדרגות, בעוד מילו עמד למעלה, נובח. הארי ציחקק, "הוא לא יכול לרדת במדרגות, הוא קטן מדי."
הארי הוריד את מעילו וניגש למילו, מחזיק את ידיו לעברו, "בוא הנה, חבר" הוא חייך, מילו נבח וקפף מהמדרגות לידיו, הארי תפס אותו וצחק, מחזיק אותו קרוב לחזהו.
הוא פנה ללואי, שליטף את ראשו של בר בעדינות, "אתה רוצה לראות סרט?"
"זה נשמע טוב, אבל אני די עייף." אמר לואי וחייך קלות.
"בסדר, אתה יכול ללכת לנמנם. תרחיק את השניים האלה מהחדר שלך, כן?" הארי ציחקק. לואי פלט ציחקוק קטן, הוא הנהן והלך לחדר האורחים. ולא, ליבו של הארי לא רפרף כשלואי ציחקק.
~~
טוב זה היה הפרק הראשון וזה היה קשה רצח, לקח לי יותר מ3 שעות לתרגם את זה.
היום כנראה אני יעלה עוד פרק.
אז מקווה שנהנתם xx
אל תשכחו להצביע