סולאנגלו ואפולו בהוגוורטס

כבר הועלה פשוט וואטפד עושה בעיות..

נ.מ  כ (כללית/הכותבת👑)

אז אני ואז"ר שעלה''ע - אל זמן רנדומלי ששמו עוד לא הוחלט עדיין..

התחברנו מאוד ולכן הוא יעזור לי שוב עם הפרק הזה..

אז אז"ר תוכל לחולל את קסמיך ולהוביל אותנו למה שקרה במשרד של דמבלדור כמה דקות לאחר קרב הכפכפים הגדול באולם?

"זה יהפוך אותי לדמות קבועה כאן?"

עוד נראה.. נוכל לדון בפרטים מאוחר יותר..

עכשיו תואיל בטובך לעזור לי?

נ.מ אל זמן רנדומלי 🕰️

*מחזיר את הזמן לאחור*

אי שם במשרדו של דמבלדור, ישבו להם, האל אפולו, והתאומים שאוהבים לכנות את עצמם גרד ופורג', והחליפו פרצופים, ומבטים בזמן שדמבלגור אדום הפנים מסתכל עליהם בזעם.

דמבלדור אדום הפנים, זה רק שם, שבקושי מתאר עד כמה פניו היו אדומות, מזעם.

אבל לא רק.

כי דמבלדור, בדיוק כמו רוב הוגוורטס, נפל גם הוא בפני הפופקורן "המיוחד" של התאומים וויזלי.

(נ.ב בערך מכאן אני חוזרת ממחסום כתיבה מטורף..)

אז גם די אפשר אפשר להבין למה הוא זעם, אם כי אף אחד לא הבין למה הוא עד כדי כך הגזים בזעם שלו.. מכמה סיבות מאוד מובנות:

1 זה באמת היה מאוד משעשע, ודמבלדור אדום הפנים יותר מתאים לו מאשר הדור הפנים, יותר קליט.. למעשה הוא צריך לשלם לתאומים כל כך הרבה, כי כרגע הוא נראה גם צעיר בערך באלף שנים, ובאופן די מטריד, הוא גם נראה ממש דומה ללסטר..

סורי אפולו..

2 הוא לא הסנילי היחיד בבית הספר הזה שנפל בפח, כאילו מי המטומטם שיקבל ממתק בחינם נפרד וג'ורג'? כאילו אפילו אפולו לא ייפול בשטות הזו.. (כשהוא פיקח במיוחד, אבל עדיין..)

3 העיצוב המקורי הרבה יותר גרוע, ובואו נגיד את זה ככה, בתור מישהו יוצא גריפינדור, דמבלדור צריך רק לשמוח על זה.. כאילו באמת שהיה יכול להיות יותר גרוע.. זה פשוט בגלל שחסר מרכיבים בשוק, כי הפייסטוס החליט לנסות לנקום באפרודיטה שוב, ואין לו ממש זמן פנוי..

כך שנוצר מצב של תחרות מבטים שקטה גדולה ומביכה, במשרד של דמבלדור, שכל אחד מחכה שמישהו ייפר את השקט.

דמבלדור מעץ מבטים בכולם, זועמים, פרד וג'ורג' הגיבו במבטים מכלים למראהו, אך גם מתריסים  מצנפת המיון הסתכלה על אפולו במבט מופגן ומתנשא..

ואפולו שלח מבטי שנאה ל..

ספר?

נ.מ אפולו😎😎

אני פשוט מת על היום הזה, אתם לא מבינים איזה כיף ענק זה, למחוץ מורה עם כף כף ענק, באמת שהגשמתי לי כמה חלומות ילדות מהפעם ההיא במחנה קיץ..

ואז הקטע עם הפופקורן? גאוני! אבל אני הייתי עושה את זה אחרת, כזה על כל פרצוף יהיה כתוב משהו מביך על עצמו, כמו, אני הרה ואני נשואה לזאוס..

או אני ארס והיה לי רומן פעם עם האל המיצרי האחראי על אכילת זבובים.

או, אני אפולו ופעם נתקעתי במשך שתי עשורים עם שני אלים סנילים מהבית אבות של האלים המיצריים..

מה שכמובן לא קרה! זה סתם דוגמא שבטעות נפלטה לי, כמובן.

כאילו זה מסביר המון דברים, כמו, יהלי אקשטיין רץ למועצה, או הסרט של אווטאר, או חורשת האיקליפטוס גרסת האוטובוסים.. אבל לזה יש לי כבר תירוצים אחרים..

( ה.כ 👑 הייייי! חוץ מהסרט של אווטאר, שהוא הדבר הכי מחריד שאיי פעם נוצר, שאר הדברים דיי גאוניים!)

בכל אופן, כן, לדעתי דמבלדור סתם מגזים, אבל לדעתי היינו בקטע שמצנפת המיון, כאילו היא די ביקשה ממני לא לחשוף את שמה, אז כן, היא בוהה בי, כרגיל🙄..

כאילו, אני מבין שזה קשה לא לבנות בי, אבל די הבהרתי את עצמי בפעם האחרונה לפני הפעם האחרונה שנפגשנו..

אה, ושאני בהיתי בספר..

מה? אני חייב להגיד שזה לא כזה מפתיע, כאילו בואו, ראיתי ספרים בחיים שלי.. כאילו זה די מגוחך שאף פעם לא ראיתי ספר..

למעשה אני די המצאתי את השם ספר, בטעות אבל כן, זה מה שקרה..

אני רציתי לזרוק משהו על ארס לפני מלאאאא שנים, כאילו ממש מלא, הוא גם פעם היה כזה מעצבן, כמו היום, והוא סיפר להרה שזאוס בגד בה שוב.

עכשיו במקום שהיא תגיב, בוקר טוב, אדון מובן מאליו, בעלי יבגוד בי גם עם זבוב נטוש, או פרעוש קשיש, היא התחילה להתעצבן ולעצבן את כולם..

אז אני המצאתי בתמורה את השיר: יש לי שיר שמעצבן אנשים..

משום מה זה עצבן את ארס והוא התחיל לזרוק עליי על מיני פמוטים מהאוסף הפרטי של הרה (כאילו עד כמה הוא יכול להיות מטומטם?!) אז אני חיפשתי מה לזרוק עליו ומצאתי ספר..

בזמנו קראו לזה מגילה, במסתבר, אבל פשוט חיפשתי משהו לזרוק, ומצאתי את הביוגרפיה של ח-אמ סליחה מצנפת המיון..

ארס צחק שאיימתי יזרוק עליו מה שזה לא יהיה והיה כזה: מה תעשה, לי? מה כבר תזרוק עליי?!

ואנע הייתי כזה, הן כן, אז אני אזרוק עלייך, ספר!!

הייתי בדיחה במשך עשור או שניים, ואז זה תפס, ומי אם לא אתנה היקרה שלנו, גנבה לי את הקרדיט?

וכך יצא שישבתי ובהיתי בכעס בספר, אבל לא בסתם ספר, כי, טוב אתם תבינו עוד שנייה.

דמבלדור הסתכל ועקב אחרי מבטי, ואז פשוט חייך.

אז פשוט התחיל לנאום לנו שעה, על כמה שאנחנו לא בסדר ובלה בלה בלה.. באיזה שהוא שלב, אני נרדמתי, מישהו צעיר לי דפם, ודנבחדור עדיין נאם, בלי בכלל לראות מה שלום הקהל שלו.

עד שפתאום הוא נהיה מודע.

יותר נכון, הוא קיבל לחישה אלוהית, מאתנה, שכנראה שגרמה לו להתפקס. עיניו נצצו בשעשוע של שיגעון סנילי, והוא העיף מבט אל הספר המרושע, לפני שהנהן.

דמבלדור פתח שוב את פיו אבל ביותר רןגעודיבא אלי בצורה ככי מעצבנת שרק אפשר: כאילו אני ילד בגן.

"אתה יודע מה זה?"

"אממ, ספר.. כאילו אני די המצאתי את הספרים, סיפור מצחיק אבל-"

"כן,זה ספר," החצוף קטע אותי, "אבל האם ידוע לך, איזה ספר?"

גילגלתי עיניים ברוגז, זה אותו ספר שאתנה החליטה לכתוב.. הספר השגוי לגמרי שלדעתי זה הונאה למכור אותו.. למרות שהיא תמיד יכולה למכור אותו תחת קטגוריית פנטזיה.

הספר, הלגמרי מוטעה, למה אתנה אלה יותר טובה מאפולו, או משהו כזה.. כי הכותרת עכשיו השתנתה.

נראה שדמבלגור הבין מה אני חושב, כי הוא חייך לאישור.

"כן, סבתא שינתה את הכותרת ל: כמה שיותר דרכים לעצבן את אפולו..."

וואו, זה נבזי אפילו יחסית לאתנה.. אם לא הייתי במצב כזה שאני נזוף בחדר המנהל, בנוכחות האקסית שלי, אהה, מצנפת המיון, הייתי אפילו מתגאה בה.

פרד ןג'ורג' החליפו מבטים חמדניים, או שהם סתם היו מרוצים שהפוקוס לא עליהם הפעם.

אני עדיין לא מבין איזה מה אפשריות נכונות, אבל כך או כך, זה לא כזה משנה, כי גם הם הסתבכו.

שוב, אני לא מבין מה כזה נורא במה שעשיתי, כשאני יוצא לספא קורה דברים יותר נוראיים, אז פרספקטיבה לא תזיק כאן בכלל.

"תראה," דמבלדור נאנח, יכולתי לראות בעיניו שהוא כבר עייף, היה לו מן הפבעה זקנה כזאת שקל להזדהות איתה לאחר שנים על כדור הארץ.. לא שאני רומז למשהו, חס וחלילה.

"אתה מציב אותי בעמדה לא פשוטה, מה שעשית חמור, וברור שאתה צריך להיענש, אבל אני די בטוח, שהעונשים שלי לא משתווים בכלל לעונשים של זאוס.."

אאוץ' מכה מתחת לחגורה, לא חשבתי שיש לו את זה..

"וברור לגמרי שהעונש לא ישפיע עלייך בכלל, ולכן, בגלל שלאחרונה אתה במצב רוח של התערבויות, חשבתי לעשות איתך התערבות קטנה.."

הוא הולך ממש על חבל דק, האמת שמתי שאני אתפוצץ, לא איכפת לי מכל מיני תקריות בין לאומיות שיקרו כי הוא קשור לאתנה, הבן אדם יחטוף.

"אני מקשיב.."עטיתי עליי פרצוף פוקר, הוא לא היחיד שהולך על חבל דק, זה בטוח.

"אם אתה תצליח במשך שבוע שלם לא לעשות בכלל צרות, תגיע לכל השיעורים ויהיה תלמיד מצטיין, אני-"

"אתה תסתובב על נעלי עקב שאני אבחר במשך יום שלם בכל הוגוורטס.."

דמבלדור החמיץ פנים, אבל יכולתי להישבע שהוא די מרוצה "טוב ויפה, אבל אם אתה לא תעמוד בזה, אתה תצטרך ללכת על הנעליים שאני אבחר יום שלם.."

"מדהים" רטנתי אבל בכל זאת לחצתי לו את היד.

דמבלדור פנה להביט בתאומים, אבל פרד או ג'ורג', אחד מהם, הקדים אותו ואמר,  "חשבנו על זה, בגלל שאתה עושה עם אפולו התערבות, שהוא תלמיד רגיל לכאורה, אתה צריך לעשות איתנו את אותו הסכם, אחרת ירוצו שמועות על כל מיני אפליות ופרוטקציות.."

"אז הנה העסקה שלנו" המשיך התאום השני, "אנחנו יודעים שאתה רוצה שנפסיק עם התעלולים, ולכן אם לא תתפוס אותנו, או את שאר התלמידים תוך שבוע, על כל סחורה שהיא, שקשורה אלינו, תעלול או להקלע לצרות, אתה תעבור מייקאובר מלא בסגנון אפרודיטה."

דמבלדור חייך אליהם (שוב? כמה הבן אדם מסוגל לחייך, איזה גלולולת הוא כבר לוקח?) "נשמע בסדר, אבל אם יתברר שעשיתם אחד מהדברים האלה במהלך השבוע הזה, אתם גם תעברו מייקאובא מלא, אבל בסגנון קצת שונה מאפרודיטה.."

טוב ויפה, בלה בלה בלה, עוד דיבורים על ההסכם, ופרד וג'ורג' יצאו החוצה, בזמן שאני קמתי לצאת, כשכבר נשארנו לבד, אמרתי לדמבלדור,

"אני יודע שאתה חכם והכל, אבל ההתערבות שלך עם התאומים ממש לא, אתה באמת חושב שאם הם רוצים, אתה בחיים לא תתפוס אותם?"

"אתה יודע? במשך השנים שלי כמורה, נתקלתי בהמון תלמידים, רובם חשבו שהם יותר חכמים ממני, חלקם באמת היו, תלוי במה.. שום דבר מזה, מעיד על החכמה שלי, כי בסופו של דבר, יש לי מטרה קצת שונה משלכם, וה חוכמה המיתית כאן, היא להשיג את המטרה שלי.."

"מה זה אמור להביע?" שאלתי. ''סוג של משפט חוכמה כזה לחיים, או סתם שטויות שנשמעות חכמות?"

"למה לא גם וגם? תחשוב על זה קצת, אולי תבין, ואולי אני סתם משוגע זקן.."

"אהמ אוקיי?"

מה אני בדיוק אמור להגיב?

פניתי לצאת.

"אה ואפולו.."

?

"ארס מוסר שתתחיל להתנהג כמו תלמיד נורמלי.."

"מה הוא באמת אמר?"

"שאם עוד בן תמותה אדיוט נחות ומטופש יכלה את האמת עלייך, ואם לא תתחיל להתנהג כמו תלמיד ממוצע בהוגוורטס, הוא ידאג שיבעטו לך בתחת ויעיפו אותך מכל המדרגות למקום כזה אומלל, שתצטער שהתחלת את. ההתערבות הזאת איתן, אז תפסיק לרמות ותתחיל לשק ישר והגון.."

"נו טוב, לפחות יש לו אוצר מילים די רחב, מהפעם הקודמת שהוא שלח איום כזה מיותר.."

אז היייייייייייי, האמת די התגעגעתייייי

עכשיו אני לא עומדת להתנצל על זה שלא העליתי פרק, כי אני לא חייבת כאן לאף אחד כלום ואני כותבת מתי שנוח לי, כי אני באמת משתדלת שייצא הכי טוב שרק אפשר..

אני כן אתנצל אם אכזבתי פה וביאסתי מישהו, כי זה באמת לא היה הכוונה שלי..

עבר עליי מדבר כתיבה די קשה, שאני די מתחרטת על המרתון שעשיתי ב יומולדת שלי..

הכוונה שלי בסיפור הזה, זה להצחיק ולגרום פה אך ורק הנאה.. ( ואולי גם רצת פרסום עצמי🤫)

ועכשיו אני באמת רוצה להודות לכל מי שכן נשאר פה והשאיר תגובות בקביעות.. ממש ממש תודה, אתם מאוד מחמיאים לי ובזכותכם יש בכלל את הפרק הזה, הוצאתם אותי, אתם ו ה האנונימית ממשבר כתיבה קשה, אז תודה..

הייתי מודה פה ומתייגת את כולכם, אבל אני די בטוחה שתעדיפו שאני פשוט אעלה את הפרק..

בכל אופן עד הפעם הבאה יום מדהים לכולם💋💋

נ.ב

אני לא היחידה שנכנסה לדיכאון תחילת הלימודים? למרות שעבר זמן מתחילת הלימודים?