סולאנגלו ואפולו בהוגוורטס

סבטלנה, מדריכת הסדנא לטיפול בכעסים😈

מרתוןןןןןןןןןןןןןןןןןןןן🥳🥳🥳

נ.מ ניקו

אז האמבירדג' הזו, החלה לחפור ואני מההתחלה לא באמת הקשבתי.
ראיתי שתלמידים התחילו להצמיד ראשים ולדבר ביניהם, בשולחן של הכחולים, הילדה ההיא שהארי דלוק עליה דיברה עם חברותיה יחסית בקול. כמה מושבים לידה, החמודה, אבל ההזויה מהרכבת שלפה איזה עיתון, בשם הפקפקן והתחילה לקרוא בו הפוך.
בשולחן של הצהובים, רק המדריך שם הקשיב, אבל ראו שהוא רק מעמיד פנים, כדי להיות מנומס. (ידעתי את זה, בגלל שלוויל הייתה אותה הבעה על הפנים).
הרמיוני הקשיבה לכל מילה שלה, למרות שלפי הבעת הפנים שלה היא לא הסכימה עם מה שהאיומה ההיא אמרה. (לפעמים היא כל כך מזכירה את אנבת', רק אנבת' הייתה יכולה להקשיב ככה כמו הרמיוני.)
הארי הסתכל כמוני על כולם, רון בהה באוויר בשיעמום.
ואפולו, אחרי שסיים לכתוב בעצבנות באולימפי-פון שלו, הוא חצי נרדם. העיניים שלו היו עצומות אבל הוא לא ממש ישן..
לפתע היו מחיאות כפיים מהוססות, ואני די הופתעתי שהשיעמום טוטאלי הזה נגמר.."

נ.מ הארי

"תודה רבה לך פרופסור אמבירדג', על נאום שסיפק הרבה חומר למחשבה.. " אמר דמבלדור, והמשיך להודיע הודעות..
"כן, זה בהחלט סיפק חומר למחשבה," הרמיוני אמרה בקול שקט.
"את מנסה להגיד לי שניהנת מזה?" רון שאל אותה "זה היה הנאום הכי משעמם ששמעתי בחיים שלי, ואני עוד גדלתי בבית עם פרסי."
יש משהו בדברים שלו, הנאומים של פרסי באמת משעמים, אבל הנאום הזה הוא המנטור של כל הנאומים המשעממים שקיימים.
"אמרתי שזה סיפק חומר למחשבה, לא שניהנתי." אמרה הרמיוני. "זה הסביר הרבה מאוד."
"באמת?" שאלתי אותה, וממש הופתעתי. "לי זה נשמע כמו מריחה אחת גדולה.."
"כן, אבל היו כמה דברים שהסתתרו בתוך המריחה, כמו: 'אין לשרש קדמה לשם הקדמה בלבד', או 'לשרש שיטות שגויות שהשתרשו'." הרמיוני ציטטה
"מה זה אומר?" רון שאל
"זה אומר שמשרד הקסמים מתערב בניהול הוגוורטס." אמרה הרמיוני בניצחון.
ואז התחיל להיות רעש כי דמבלדור שיחרר את כולם.
הרמיוני נזכרה שהיא ורון צריכים להראות את הדרך לתלמידים החדשים.
רון צעק: "הי, הי, אתם שם! ננסים!"
" רון! " הרמיוני התעצבנה.
" אבל הם פצפונים כאלה"
" אי אפשר לקרוא להם ננסים.. תלמידים חדשים!" הרמיוני אמרה בקול.
אני התחלתי ללכת לכיוון מגדל גריפנדור, כשראיתי שניקו ווויל אבודים לגמרי, ואפולו איתם, אבל לא נראה לי שהיה לו כל כך איכפת.
החלטתי להיות נחמד כמו שסיריוס אמר לי, ואמרתי להם לבוא אחרי. הלכנו דרך, דרך קיצור והגענו לפני כולם, ניקו הביט בי בחשדנות, וויל היה יותר רגוע, אבל גם חשדני, ואפולו? אפולו היה פשוט משועמם!
עמד ומול התמונה של האישה השמנה ואז נזכרתי שאני לא יודע את הסיסמא.
"אה.." לא יודעתי מה לומר לתמונה, וויל התחיל להיות פחות רגוע ולחשוד בי כמו ניקו. "אין סיסמא, אין כניסה," אמרה לי האישה השמנה ביהירות.
אפולו אמר לה: "חרוז נחמד," והיא חייכה בביישנות. "טוב כשזה בא ממך.." היא התחילה לומר,
לפתע נוויל בא מתנשף ואמר: "הארי, אני יודע מה הסיסמא! וזה סיסמא שאני הפעם יוכל לזכור." הוא אמר בקול סמכותי לאישה השמנה: "מימבלוס מימבלטוניה" והתמונה נפתחה, וחשפה חור עגול בקיר שלתוכו כולנו טיפסנו.