נ.מ אל זמן רנדומלי🕰️
בכדי להבין את הפרק הבא, יש לציין כי לאחר התפוצצות זעם שקרתה לאחר שאפולו גילה שמשתמשים לו בטריקים ומציתים שרפות בישראל, ולאחר שהוא גילה שזה באמצעות בלונים שזה מבחינתו עלוב ומעליב.. ולאחר חשש מתגובתו, שכחו לעדכן שדמבלגור הודיע רישמית שפרופסור טרלוני תיהיה המורה האחראית על המועדון של אפולו ממש כמו שמקונגל אחראית על גריפינדור.
מאחר ואף אחד לא טרח לציין זאת כדי לא לעצבן עוד יותר את אפולו, אני נאלץ לספר לכם, כי הצלחתי להשיג בשבילכם, את מה שקרה והוביל למצב המתואר בסוף הפרק הקודם..
נ.מ כללית/הכותבת 👑. (הערת הכותבת, זה כמו ה.אפולו.. זה כאילו הערה לאחר שהפרק נכתב..)
תודה רבה, אל זמן רנדומלי על הטרחה שלך..
ברשותך נתחיל את הפרק..
*אל זמן רנדומלי, חוזר טיפה לאחור*
בתוך בית ספר לקוסמים, שהוא בעצם טירה ישנה יושב בתוך מגדל פרטי ויפה שצמח לו כמה ימים לפני, אל השמש, הרפואה, האומנות, השירה, המוזיקה, היופי הגברי והחץ וקשת והשחצנות (הלא רשמי)
ואם כמה מגוחך שזה נשמע, וזה די מגוחך, אפולו עיצב את אחד החדרים הריקים במגדל, עם תמונות שלו בכל מיני פוזות, ומדי פעם תמונות קטנות של טריסטיין מקליין..
נ.מ אפולו 😎
אז הייתי במגדל שלי, התאמנתי בחץ וקשת כדי להראות הפעם הבאה לארטמיס כמה אני יותר מדהים ממנה בזה..
ה.כ 👑 כן בטח..
נ.מ אפולו 😎
הייתי די עסוק, כשהיא נכנסה למועדון..
תדמיינו שאני אומר את המילה "היא" בשנאה ובבוז, כי זה מה שכרגע קורה..
בכל אופן, טרללוני (יאי😭) התחילה לסרוק את החדר הגדול במועדון, שהוא בכניסה, זה עם הטלוויזיות והריהוט החדש שאני הזמנתי.
עיניה נעצרו על אוסף כדורי בדולח שהיו על הקיר. אל תשפטו, אני לא אוהב אותה, אבל אני בכל זאת אל הנבואה..
חוץ מזה, את הפרטים הכי עסיסיים אפשר לראות בכדור בדולח, אחרת איך אתם חושבים, שהסרטון ההוא, מלפני כמה אלפי שנים, בפעם הראשונה שפוסידון ראה אגם, והיה בגודל המלא שלו, אז הוא חשב שזה שלולית ענקית, מפה לשם, אתנה עשתה את הבדיחה הכי מוצלחת שלה מזה שנים, או בכלל, (מרוב חוסר חוש הומור אצלה, כשהיא נכנסת למועדון סטנדאפ, קוראים למאבטח, ועוצרים אותה, על וונדליזם לרוח הציבור..)
קיצר אתנה הבהילה את פוסידון, והוא החליק על התח.. על העכוז שלו מהמים של האגם.. בכל אופן, הסרטון הזה ממש וויראלי לאחרונה, בזכות כדור הבדולח שלי.. ואתם כרגע יודעים את הסיבה ללמה כל מיני אגמים עתיקים יתייבשו..
כן, אז טרללוני הסתכלה על כדורי הבדולח שלי ואמרה: "נחמד לראות שאתה מתעניין בחיזוי עתידות, למרות ביצועיך הבינוניים בשיעור שלי.."
כן בטח בינוני.. אמא שלך בינונית, את סתם כישלון נבואי, רק שתי נבואות נתת בחיים שלך וזה הופך אותך למקצוענית?!
אם כן, אז למה שלא נהפוך כל אחד, למומחה בחיזוי עתידות?!
אני מכריז בזאת, שהצפרדע שהיום בבוקר חזה שיאכל רק שתי זבובים כי אישתו החליטה שהוא בדיאטה, רישמית יכול לנהל שיעור גילוי עתידות!
כאילו ברצינות?! אפילו אני לא קונה את השטויות האלה, ותאמינו לי 'אני קניתי המון שטויות בחיים שלי.. תשאלו את כל האתרים האלה עם הטריקים המגניבים.. למרות שהיה לי שם קנייה די משתלמת לאחרונה, קניתי שטח מגורים על השמש..
(כן, אני יודע שזה מגוחך, אל השמש, קונה חלקים מהשמש.. אבל האמת, רציתי לתת הזדמנות שווה לכולם, כאילו, די צחקו עליי שקניתי מכורים על השמש, כי זה לא הגיוני לגור שם, אבל נראה אותם בעתיד, שימציאו חליפה חסינת קרינה ומכשיר אנטי שיזוף.. אתם תראו כמה כולם יתחנפו בשביל קצת שטח..)
אבל איפה הייתי, אה, כן.. שאני מעליב את טרללוני בראש שלי..
חשקתי שיניים במיוחד כשהיא אמרה: "אם תרצה כמה שיעורים פרטיים כדי יותר להצטיין בחומר, אל תתבייש לבקש, אני כאן בשבילך.."
"כן.. אבל נראה לי שאני אסתדר.." אמרתי בנחמדות כל כך מזויפת, שלא יכולתי שלא לחשוב על הקול המזוייף של קרפדונה..
"אם זה מה שאתה חושב.."
"זה לא חושב," תיקנתי אותה, "זה יודע.." הרמתי בעדינות כדור בדולח אחד ואמרתי, "הנה, את רואה? לפי הכדור אני יודע שמלא פנים הולכים להצבע היום.."
"הו,זה השקעה ממש חמודה, מר אליוס, אם כי, סבורני שהכדור בדולח שלך מזויף.."
נפלא מפי גיחוך, "סליחה?"
" כן, נו.. יש לך כדור בדולח מזוייף, רק מישהו עם יכולות דגולות יכול לראות את זה.."
"היית מתה.."
"ממה?"
"אמממ, זה לא מזוייף.." אמרתי לה.
"חמודי, אני מצטערת אבל יש לך כדור מזוייף.."
חמודי??! מה אני המכוער ההוא מקופת חולים?!
"אני די בטוח שזה לא מזוייף.." עניתי לה בקרירות.
"כן,אבל אתה לא מומחה כמוני.. הנה אני אראה לך ששלך מזוייף... אציו." היא כיוונה את שרביטה.
"לבריאות." אמרתי, מתכוון בדיוק להפך.
כדור בדולח זינק לידיה, וניפץ לי את אחד מחלונות הזכוכית. בקצב הזה, לא יהיה טרלוני, יהיה רק מטורללת חרוכה עם טיפה חריף.
" הנה, אתה רואה?" היא אמרה בניצחון, "שלך שונה משלי קצת בצבע, אז שלך מזוייף!" היא קבעה נחרצות.
"אז בואי אני אחדש לך," אמרתי לה באותה נימה, "הכדור בדולח שלי אמיתי, אם כבר שלך מזוייף, אז אל תתגרי במזל שלך יותר מידי ותלכי מפה.."
"סליחה?" היא נפגעה עמוקות, כאילו פגעתי בציפור נפשה, או משהו כזה..
"סלחתי" אמרתי את המילה הנדירה שכמו המילה שקדמה לה, לא תשמעו בוודאות משום אל על פני האדמה והיקום.
"לא, אני מתכוונת, תחזור שוב על מה שאמרת."
אני שונא לחזור על מה שאמרתי, זה ממש מעצבן, אנחנו לא פה בשיעור מתמטיקה, זה החיים, תתעורי קצת.
אבל בכל זאת חזרתי, בקצב הזה, אני אהיה המטפלת שלה בבית אבות.
"אמרתי, שהכדור בדולח שלך מזוייף."
"תחזור מיד על מה שאמרת!" היא מעקה בעצבנות.
"שוב?! מה אני עובד אצלך?!" בקצב הזה, אני באמת, יהיה המטפלת שלה בבית אבות..
"אתה תלמיד פה, ואני מורה, יש לי פה סמכות עלייך, אז אני מציעה לך לחזור מייד בדבריך, או שהמצב יעשה פה לא טוב.."
אווו, המצב כאן בהחלט לא טוב!
"אני אגיד את זה רק פעם אחת," אמרתי במטד של איום, "ואני אגיד את זה לאט כי את טיפשה..
ה-ד-ב-ר-י-ם ש-ל-י ב-ח-י-י-ם ל-א מ-ז-ו-י-פ-י-ם א-ז א-נ-י מ-צ-י-ע ל-ך ו-ל-כ-ד-ו-ר ה-מ-ז-ו-י-י-ף ש-ל-ך ל-ע-ו-ף מ-כ-א-ן ל-פ-נ-י ש-ה-מ-צ-ב י-ה-פ-ו-ך ל-ה-י-ו-ת ב-א-מ-ת ר-ע!!! מובן?!"
"לא."
מהה האישה הזאת לא מבינה?! באמת שאם היא הייתה הודו, הייתי מאחל לכמה משפחות הפיי כריסמס..
"ככה?" שאלתי אותה.
"ככה," היא ענתה, "הכדור בדולח שלי אמיתי, שלך מזוייף, ואני מציעה לך להודות בזה.."
"נראה אותך" עניתי בגיחוך.
"הזדמנות אחרונה," היא הזהירה.
"הכדור שלך מזוייף."
"זהו זה, נמאס לי," היא אמרה. וכפכף הופיע בידיה. "תתנצל!" היא צרחה
"בחיים לאא!" צרחתי לה בחזרה.
"תתנצל מייד!!"
"אאוץץץ,". כפכף סתר ללחיי.
היא זימנה עוד כפכף לידיה, והתקרבה אליי באיום.
משהו אחד שלמדתי במשך השנים הוא, שאם אישה מתקרבת אליך עם כפכף בידיה, עליך לברוח..
זה בדיוק מה שעשיתי.
"תתנצל!" עוד צרחה נשמעה, וכפכף פיפס אותי במילימטר.
"על גופתי המתההההה!!"
"תחזור בדבריך מייד!". היא התחילה לזרוק עליי מלא כפכפים ואני התחלתי לרוץ לכיוון הדלת של המועדון תוך כתי צרחות.
"תעזבי אותי, אישה משוגעת!!"
"תתנצל!!"
"הכדור שלך מזוייף!!"
"לא, הכדור שלך מזוייף..". עוד כפכף פגע בי, בעוד אני מתחיל לרוץ במסדרון.
"תעזבי אותי!!"
"אז תתנצל!!"
"לא!!"
"לא?!"
"לא."
"לא?!"
"אסור לרוץ במסדרון!!"
???
אני וטרלוני עצרנו רגע את הריצה ואת זריקת הכפכפים, שנהפכה להדדית מדי פעם כשתפסתי כפכף.. והסתכלנו אחד על השניה בשאלה.
כשלפתע הדמות של המנקה המוזר ההוא, נראה לי פילץ, הופיע מתנשף במסדרון.
הסתכלנו עליו במבט מוזר והמשכתי לצעוק על טרלוני.
"מה לא ברור לך משוגעת?! אמרתי לא! הכדור שלך מזוייף ואני לא אתנצל על זה!!"
"שלך מזוייף!" היא זרקה עלי עוד כפכף, וחזרנו שוב לריצה אחריי כשפילץ רץ מאחורינו.
"לא, שלך מזוייף!"
"שלך"
"שלך!!"
"שלך!"
"שלך" אמרתי יותר ברוגע כיאה לקול השפוי היחיד כאן.
"לא לרוץ במסדרון!!"
"תתנצל מייד!"
"אין מצב!!"
"תתנצל"
"אני מעדיף לנשק את ארס מאשר להתנצל בפנייך!!"
"אסור לרוץ במסדרון!"
"לא איכפת לייי!" במפתיע, שנינו צעקנו את זה במקביל על המנקה.
"הכדור שלך מזוייף." אמרנו שוב ביחד.
"תתנצל/י!" אמרנו שוב.
מה קורה כאן?
"את/ה מחכה אותי?!" אמרנו שוב.
"לא!! מה? למה שאני ארצה לחכות מישהו כמוך!"
"אז תפסיק/י!"
"לא את/ה תפסיק/י"
כמה תלמידים שהתאספו מסביבנו התחילו לגחך, אך מהר מאוד חטפו כפכף, כי היא התחילה לזרוק שוב!
ושוב התחילו הצעקות.
אז אני הרמתי כמה כפכפים תוך כדי שאנחנו צועקים אחד לשניה שתנצל והכדור של השנייה מזוייף, והתחלתי לזרוק בחזרה.
ואז היא זרקה יותר מהר ויותר חזק.
ואז התחלתי לרוץ שוב.
ואז נעצרתי בחריקה, (תדמיינו שאנחנו בסרט מצוייר.)
"רגע.. למה אני בורח ממך, כשאני יכול לזמן כפכף הרבה יותר ענק?!". שאלתי ספק את עצמי ספק את המטורללת.
ואז זימנתי כפכף ענק, בגובה מטר, שמקדימה זה טריסטיין מקליין עם מלא שמשות, ובשם עם הריח הכי טוב שקיים, הריח שלי.. והסוליה, זה הפרצוף של ארז שמרוח עליו קקי בצורה הרה, ומסטיק (אמיתי) שנלעס על ידי ענק מלפני כמה שנים...
בכל אופן, החזקתי את העפעף האלוהי הזה (תרתי משמע) והתחלתי לרדוף אחרי המשוגעת.
"תתנצלי את!!"
"לא, כי שלך מזוייף!"
"לא נכון, שלך מזוייף!!"
"את מזוייפת!"
"לא, אתה מזוייף בעצמך וכדורך!.." היא אמרה באומץ, יחסית למי שבורחת וניצדת על ידי אל עם כפכף ענק..
כשהגענו לאולם של האוכל, הבהלנו כהוגן את התלמידים שהגיעו בזמן, וכשאני אומר בזמן, אני מתכוון מוקדם.
לא שזה מנע ממנו להפסיק את הצעקות.
לפתע טרלוני, עצרה בחריקה, (מעתיקנית) ואמרה בהעתקה גמורה ממה שאני אמרתי.
"רגע, גם אני יכולה לזמן כפכף ענק.." היא זימנה כפכף ענק, אבל בכלל לא מקורי כמו שלי, סתם כפכף עם חתולים עליו.. (יש מצב שזה רמז על זה שהיא תיהיה רווקה זקנה ים חתולים בעליית גג?!)
נ.מ כללית👑
כל המורים ורוב התלמידים היו פעורי פה, כפות נפלו ברחבי החדר, בגדים התלכלכו, וכפכפים זומנו.
אפולו וטרלוני נעצו זה בזה מבטים, הם התקרבו אחד לשני, ואז הסתובבו וספרו כעשרים צעדים.
פעמון של כנסייה צלצל אי שם, וכשאני אומרת אי שם אני מתכוונת שאפולו זימן מגדל של כנסיה, שדי נתקע מאחורי שולחן המורים, אבל איכשהו נכנס בשלמותו מתחת לתקרת האולם הגבוהה.
רוב התלמידים התחילו להתעשט, הם הקיפו אותם במעגל, אם היה תלמיד חוץ מהארי שניקה שירותים, שלא היה באולם, הוא כרגע הגיע במהירות.
אם היה מורה שלא לכלך את בגדיו במפולת הכפיות, עכשיו הוא או היא לכלכו את גלימתם, כי הם גם רצו לראות את המתרחש, וכשהם רצו למעגל שנוצר, מפת השולחן הועפה, והתהפחה עם תכולתה על מורים.
פילץ הגיע ובא לתקוף גם, כשגילה שהוא חסר מטאטא, או כפכף, בגלל עדר התלמידים המריעים שהיו בחוץ ורצו במהירות לאולם כדי לצפות בנעשה.
הוא יצא מהאולם בריצה נחוש להביא עוד מטאטא (או כפכף).
כשהצלצול האחרון נשמע, טרלוני ואפולו הסתובבו, במהירות והתחילו לרוץ אחד לכיוון השני בקריאות:
"אההההההההההההההההההההההנ"
"אההההעהאאעעאאאאעאאאאאאאאאאאאה"
ולתרועות התלמידים וכל המורים חוץ ממקונגל וטרלוני כמובן.
כשהם הגיעו מספיק קרוב, כל אחד התחיל לתקוף בכפכף שלו. ממש כמו קרב חרבות , עם כפכפים ענקיים.
נ.מ הרמיוני🤓
הסתכלתי ביאוש על כולם, חיפשתי מישהו אחד שלא מריע ומעודד את אפולו.
אהמ, ואת טרלוני, למרות שזה היה די נדיר, כי חוץ מלוונדר, פארוואטי, ופיליטיק (שלא ידע את מי לעודד כי הוא פשוט נחמד מידי) אף אחד לא עודד אותה.
היו שריקות התלהבות ואפילו הימורים, חיפשתי מבא אחד לרפואה, וקיבלתי אותו מפרופסור ממקונגל, שהסתכלה על כולם במידה מסוימת של ייאוש, והביאה בדמבלדור בתחינה.
ה.כ👑 למה לא בחומוס? (שיט, אני מתחילה לשמע ממש כמו אבא שלי, אוי לאאאאא)
נ.מ מירנווה מקונגל🙀
המצב בהוגוורטס מתחיל ממש לדרדר, טוב יותר מבדרך כלל, למרות שבדרך כלל קורה משהו למורה בסוף שנה ולא בהתחלה, והארי עומד למות, כמו תמיד..
ובהחלט יש לי נקודה טובה כאן, כי אפולו, תלמיד שרק הגיע וכבר עושה צרות, מאיים על מנהל, מכניס מורה ותלמידה למרפאה, ובנוסף לכל תוקף מורה עם כפכף ענק!
הוא וטרלוני, שעם כמה שהיא נחמדה, היא אומרת שטעויות בלי סוף, מתחילה לעשות שטויות.. שניהם מכים זה את זה עם כפכף ענק, ואלוקים יודע מה הפואנטה כאן, כי אי אפשר לדרור עם כפכף וגם זה די גדול וענק בשביל קרב חרבות..
הם צעקו אחד על השני משהו על התנצלות, כדור בדולח מזוייף, וכל מיני צעקות על אישה משוגעת..
הסתכלתי על דמבלדור בתקווה. שיעשה משהו, הוא באמת בהתחלה ניסה להפריד ביניהם, ואז הוא פשוט התייאש, והתחיל להתחנן בפניהם שיפסיקו.
אבל אז הגיע לעברו קריאות בוז והוא התייאש והוציא קופסת מתכת מוזרה.
כששאלתי אותו מה הוא עושה, אז הוא רק מלמל משהו על זה שהיא שולח לסבתא שלו, ומשהוא על שהיא צריכה שיעלו לה העוקבים כי יש לה הכי קצת..
אחרי כמה דקות, פילץ חזר עם מטאטא, אבל בכל זאת נחסם על ידי התלמידים.
נ.מ פרד וג'ורג' 👨🦰👨🦰 ( פשוט הם לא העניין כאן, והן גם ככה משלימים משפטים, אז בואו ננסה רגע להפעיל את הדמיון ובינות מנקודת מבט משותפת..)
ראינו את הקרב כפכפים האדיר הזה, אפולו התחיל לעייף את טרלוני, וכולם היו בהתלהבות, אז החלטנו להכניס לזה קצת עסקים.
אפולו דיבר איתנו במחשבות, ואמר לנו שנתחלק שווה בשווה בהימורים..
אז הוצאנו פינקסים והתחלנו לאסוף כסף, עת פירוטים מדויקים של המנצח ואיך זה יקרה.. לאחר שכמעט כל התלמידים הימרו בצורה לא חוקית ומחתרתים מתחת לאף של הרמיוני ושאר המדריכים שלא הימרו (רק היא) וכל המורים, (חוץ מסנייפ שהימר על אפולו וטרלוני תיעמך כמו מקק..) התחלנו להיכנס עוד יותר לעסקים..
זימנו פופקורן שהכנו במקור למשחק קווידיץ' הראשון העונה, אבל זה פשוט נראה זמן טוב כרגע להביא אותם.
והתחלנו למכור את הפופקורן שלנו ולעשות קופה על כולם, אפילו הרמוני קנתה ממנו, שזה היה די מגניב מצידה, אבל שתחכה ותראה את ההשלכות של הפופקורן על כולם..
היא לא נראה לי תיהיה כל כך מרוצה.
ודרך אגב, הניסיונות הכושלים של פילץ להיכנס למעגל, פשוט קורעים מצחוק.
נ.מ אל זמן רנדומלי🕰️
אז ככה מצע את עצמו המצב להסתבך, וככה הארי הגיע לאולם לבלאגן שכזה..
נ.מ אפולו😎
בשלב מסוים טרלוני נפלה על הרצפה, ואני הפלתי עליה את הכפכף כאילו במעיכה, מקונגח צעקה עלינט מספיק, ואמרה שזה עוד לא נגמר..
הי די צדקה, כי אני עשיתי סיבוב כיפים עם כולם והחלקתי בכסף עם התאומים, כי בסופו של דבר מקונגח באמת צעקה עליו ליצור והתיאור דלי, בתור חוזה עתידות, היה מדויק למדי.
כולם הריעו לי והרגשתי ממש כמו מתאגרף או משהו כזה, כי די ניצחתי בתחרות וקמתי מהזירה..
כולם התחבקו סתם, כי זה נראה מגניב באותו רגע, למרות שאף אחד לא שם לב, שהארי פוטר היה מסריח ולא ידע מה לעשות עם עצמו, אבל אני ראיתי, כי הוא החליט לחבק אותי גם, עם הצחנה שלו.
יאי!
נ.מ אל זמן רנדומלי 🕰️
אז כן, כולם התחברו, גריפינדורים עם סלית'רינים, ובעצם גם כל הבתים והאנשים עם השמות המוזרים.
שלום כזה לא נראה בהוגוורטס שנים רבות מאוד.
חכו רגע,
פרד וג'ורג' ספרו "3.....2...1.."
והתחילו הצרחות, כי כולם פתאום קלטו שהפנים שלהם מכוסים באדום עם כיתוב זהוב, של "גריפינדור שולטים"
אין ספק שהפופקורן עבד וגרר אתו פרצופים אדומים מרוב כעס..
("הייייי!" צרחה של תלמידים רנדומלים)
סליחה, מוקדם מידי...
אז היייי❤️
וואו, אחד הפרקים הכי ארוכים שכתבתי, אם לא הכי, 2356 מילים!!
מקווה שזה היה שווה את ההמתנה ואת הייבוש על זה שלא העליתי המון זמן פרק..
אני ממש מחכה לראות מה אתם חושבים על הפרק, (ואני ממש מקווה לתגובות מצחיקות,🤫 כמו שרק בדיחות בתגובות יכולות להיות😉)
קיצר, די חפרתי, אז אני מקווה שאהבתם ונהניתים..
חופש מדהים ויום טוב לכולםםםם❤️❤️
אה, מה חשבתם על האל זמן רנדומלי?
איך הוא מתפקד? כי זה די פרק ניסיון איתו, גם, צריך לחשוב על שם בשבילו, אני אתחיל בשם אקראי: ריי🤷♀️