*נקודת מבט-ברייאן*
אחרי מה שקרה עם אמילי היא נאטמה לתוך עצמה והסתגרה בפניי.
לא יכולתי להישאר בחדר איתה כרגע אז יצאתי ממנו אחרי שהתקלחתי וברחתי החוצה לנשום אוויר בחצר.
בדיוק באותו הרגע האח המזדיין שלי התקשר.
״נו אח קטן איך אשתך טעימה או טעימה מאוד?״
בן של זונה.
״חתיכת זין מה אתה רוצה לא מספיק מה שקרה בחתונה גם עכשיו אתה מעצבן אותי?!״
״אממ לא בחתונה לא עצבנתי אותך מספיק,לדעתי תשמח לדעת שאני כל כך משתוקק לטוס אליכם ולהנות עם אשתך גם,לך תדע אולי נזיין אותה יחד״.
״חתיכת בן זונה את-״ אפילו לא הספקתי להמשיך והוא קטע אותי,״שלחתי לך בהודעה צילום מהמצלמות מקווה שתהנה בציפייה אח קטן״.
ניתקתי לו בפנים והעצבים בעיבעו בתוכי מהר מאוד.
ידעתי שלא היה כדאי לי להישמע בקולו ולתת לכעס שלי לשלוט בי במקום ההפך.
נכנסתי אל ההודעה ושמעתי וצפיתי בכל השיחה שלהם אתמול במטבח,אמילי לא עשתה כלום עם ניקלאוס,הוא פשוט שיקר לי כדי לעצבן אותי ואני נפלתי בזעמי והענשתי בכך את אמילי.
עשיתי משהו שעכשיו היא לא תסלח לי לעולם.
הסתובבתי בחצר וניסתי להרגיע את עצמי.
אחרי שנרגעתי מעט עליתי חזרה אל החדר שלנו.
לא פתחתי את הדלת עמדתי מול הדלת חסר אונים לגבי מה אומר לה אחרי מה שקרה.
מה אפשר להגיד? אני יצאתי בן זונה חסר חשיבות אחרי מה שקרה.
התקרבתי אל הדלת ופתחתי לאט ראיתי שהדלת של החדר אמבטיה סגורה כנראה היא שם.
התקרבתי ושמעתי זעקות בכי חלושות.
היא בוכה,וזה בגללי.
ראיתי את השמלה הקרועה על הריצפה.
השמלה שבה היא הייתה צריכה להיות שמחה ומאושרת עד סוף ימי חייה ובמקום זאת שמלת הכאב וזיכרון לרגע הנוראי בחייה.
התקשרתי אל ליאו שימסור לגרייס שתעלה במטוס במיידי שתהיה מוכנה להיות כאן עם אמילי כשאני אצא מהבית בזמן הזה.
הוא לא שאל למה וציפתי שהוא הבין לבד.
כעסתי על עצמי על זה אבל לא יכולתי לעשות כלום מלבד לבקש סליחה.
סליחה שלא תועיל אחרי הצלקת של הלילה הארור הזה.
*נקודת מבט-אמילי*
(ה.כ-אמילי שלנו תהיי חזקה עבורנו!!)
הזרם באמבטיה המשיך לזרום והדם ממני זרם כנהר.
התישבתי מתוסכלת במרכז האמבטיה ותהייתי לעצמי מתי הלב שלי החליט שזה נכון עבורי?
מתי הלב שלי הסכים עם ההגיון שאחרי מה שקרה ומה שעברתי זה הגיוני להתחתן עם הפסיכופט הזה.
איך נתתי ללב להוביל בזה ולא למוח שצעק לי שזה חוסר הגיון להתחתן אחרי הכל.
יצאתי מהאמבטיה והסתכלתי במראה.
המראה שלי היה נורא.
הפנים שלי היו אדומות ולא רק מרוב דמעות.
גם הסימן של הידיים של ברייאן היה בצווארי.
כל היקי שהיה אמור להיות מאהבה,מתנוסס על גופי באכזבה ומלא זיכרון חרוט של רגע נוראי.
איך אני אצא עכשיו והביט בעיניו?
איך אני זאת שעכשיו מרגישה אשמה על המעשה הזה?
לא אני גרמתי לזה,לא ביקשתי את זה.
ואני זאת שמרגישה את האשמה.
חרטה עצומה מכה בי כאשר נזכרתי ברגע שאמרתי להוריי שהכל בסדר ושאני אסתדר לבדי בעולם הזה.
לא אני לא מסתדרת כאן,העולם של ברייאן רחוק שנות אור מהעולם שלי.
אני ציפתי לבעל אוהב שיוקיר כל רגע שלי ויהיה מלא אהבה אך ברייאן גרם להפך.
כל רגע מואר שלי כל חיוך כרגע נמשל למת עבורי.
אין לי את הצורך לחייך גם.
אבל החלטתי שעם כל זאת אני אברח ממנו.
אני אצליח בזה הפעם הוא לא ירגיש את זה אבל זה יקרה.
במהלך השבועיים האלה כאן בפראג הוא יסבול ויטעם את הרגש המר האמיתי של האכזבה.
הרגש שהוא הותיר לליבי הדועך לטעום הלילה.
וזה ברייאן מה שאני הוכיח לך.
*
יצאתי מהאמבטיה ולמזלי לא ראיתי את ברייאן.
כמה שפחות אמצא אותו בקרבתי יותר טוב.
ראיתי שהסדינים במיטה הוחלפו לאחרים והמיטה מקושטת פרחים ובלונים,באמת ברייאן? חשבת שאחרי המעשה הנוראי שלך תקנה אותי עם פרחים ובלונים?
כאן במציאות הזאתי זה לא עוד סדרה טורקית או סרט רומנטי שאחרי כל מעשה נורא או פרידה עם פרח שוקולד ובלון ההתנצלות תתקבל.
כאן זה העולם הארור שצריך להתכונן גם לטוב ולרע שבדבר.
יצאתי מהחדר והתהלכתי לחדר האורחים שיש שם.
אני לא אשן בחדר שבו גרם לי לעצב.
לא,אני אשן בחדר אורחים היום ומחר אקום חזקה לתכנן את התוכנית שלי עבור ברייאן.
נכנסתי למיטה ועצמתי את עיניי.
גם בחלום הוא רודף אותי.
סיוט שנוצר בין לילה.
כולם צודקים,מפלצת לא נולדת היא נוצרת.
וכרגע ברייאן יצרת את המפלצת שתסב לך חתיכת ׳אושר׳ שלא תדע שובע עד שתברח ממני בעצמך.
•
שבת שלום מלאכיות שלי❤️