*נקודת מבט-ברייאן*
עלינו במדרגות אל עבר החדר שינה המשותף שלנו.
אמילי נראתה חושבת על משהו או שמשהו הפריעה לה.
״אמילי הכול בסדר? את נראת מעורערת קצת״ שאלתי כדי לבדוק אם זה משהו שעשיתי.
״אממ כן אני בסדר״ היא השיבה וחייכה חיוך מזוייף.
״אמילי אל תשקרי מה קרה הפעם?״ שאלתי מתוסכל,אם זה שוב משהו שקשור אליי אולי זה בגלל החדר שינה?.
״אמילי זה בגלל שנצטרך לישון ביחד? אם זה מפריע אני אעבור לישון היום בחדר אורחים אל תדאגי״.
אני מנסה לצאת הגיוני איתה בעקבות מה שקרה אבל זה לא נראה כאילו היא מנסה גם להיות בסדר איתי למרות הנסיונות שלי.
״לא זה לא קשור לזה זה פשוט אולי אתה תכעס אם אספר לך אבל זה משהו שמעסיק את המחשבות שלי״. אוקיי זאת התקדמות היא לפחות החליטה לספר.
״אוקיי ומה זה?״ נכנסנו לחדר שלנו והתיישבנו על המיטה.
״גרייס סיפרה לי משהו על העבר שלך״ היא התחילה וישר נאנחתי.
״על?״ שאלתי לדעת בדיוק מה היא אמרה לה.
״על אח שלך ניקלאוס״ ישר כשהיא אמרה את שמו של אחי נתקפתי בזעם.
״ומה לגבי העניין הזה?״ שאלתי וזה יצא בטון תקיף.
״כלום פשוט רציתי לדעת מהצד שלך מה באמת קרה או למה אתם לא מזכירים אותו,בבקשה אל תכעס על גרייס בגלל זה אני זאת ביקשה שתספר לי על זה״.
נאנחתי בכעס,״אמילי תעשי לי טובה בבקשה אל תשאלי את זה אוקיי ולגבי גרייס אני לא מתכוון לעשות לה כלום אני מכבד אותה ומשער שהיא עשתה את זה כדי להקל על המצב בני לבניך״.
״אוקיי״ היא הלכה לצחצח שיניים וחזרה ונשכבה במיטה.
אני עשיתי אותו הדבר וכשחזרתי ראיתי את הפנים של אמילי מהצד שהיא עדיין ערה.
היא שכבה עם הגב לכיווני,נכנסתי למיטה והתקרבתי אליה וחיבקתי אותה מאחור.
״אמילי אני מצטער לא התכוונתי לצאת עלייך שוב בכעס,פשוט אחי היה האדם שהכי אהבתי וסמכתי ובסופו של דבר הוא בגד באמון שלי״.
היא נאנחה והסתובבה עם גופה לכיווני והביטה בי.
״זה בסדר אני משערת שבאמת קשה לך״.
הינהנתי ונשקתי לראשה.
*נקודת מבט אמילי*
״ברייאן יש עוד משהו שרציתי להגיד לך שכנראה תכעס אבל אני מקווה שתבין״ הוא הביט בי במבט מיואש והנהן עם ראשו שהמשיך.
״באותו היום שנורתי בכתף ושמצאת אותנו התקשרתי אל מייגן ככל הנראה היא שמעה את השיחה ומה שקרה״ הוא הביט בי ארוכות וגיחך קצת.
הסתכלתי עליו במבט מבולבל.
למה שהוא יגחך? ״למה אתה מגחך בטח מייגן הודעיה לשוטרים והם מחפשים אחריי אתה לא חושב שצריך לעדכן אותה שהכול בסדר?״
הוא הצמיד אותי לנשיקה.
וזה היה וואו בתכלתי הוואו.
התנשקנו והוא חיכה לאישור להכניס את לשונו לפי והסכמתי הלשונות שלנו התמזגו בתיאום מושלם ממש כאילו רבנו על כוח שליטה.
אחרי זמן ממושך התנתקנו והוא הביט בי וחייך.
ברייאן חייל אוקיי זה חדש.
״אל תדאגי קטנטונת המשטרה מודעת שאת שלי הם לא יעשו כלום וכשדיברתי עם ההורים שלך הם סידרו את העניין עם מייגן ודילן לא לדאוג קטנטונת״.
חייכתי אליו וחיבקתי אותו כמו שהוא אותי ונפלנו לשינה עמוקה.
~למחורת בבוקר~
קמתי בבוקר כשברייאן לא נמצא לידי במיטה.
אוקיי אני משערת שכנראה היה צריך ללכת לעיסוקים שלו בעבודה.
התארגנתי ולבשתי חולצה זרוקה ושורט.
ירדתי למטה אל משרדו של ברייאן ודפקתי בדלת.
״יבוא״ ענה חזרה ברייאן.
נכנסתי פנימה וראיתי את מבטו של ברייאן על כל גופי.
״מה זה?״ שאל ברייאן.
״מה זה מה?״ שאלתי כלא מבינה את הכוונה שלו.
״מה שאת לובשת אני לא מסכים לך לצאת ככה אמילי אני לא מוכן שיראו את התחת שלך״
התחלתי לצלוק ולהתקדם לכיוונו.
״לא רואים לי את התחת מר עצבני,אם זה כזה מפריע אני החליף לגינס״
הוא משך אותי עליו(ה.כ-הוא יושב בכיסא במשרד שלו).
״רק לי מותר לראות אותך אמילי הבנת קטנטונת?״
הוא תפס בצוואר ומשך אותי לנשיקה רעוותנית.
״אממ ב-ברייאן!״ מלמלתי לתוך הנשיקה.
״כן קטנטונת״ הוא עצר לרגע הביט בעיניי.
״אני..״ בדיוק בהתחלתי להתחיל לדבר ונעצרתי על ידי מבטו של ברייאן אל עבר הדלת.
מבטו היה זועם כאילו ראה את השטן בכבודו ובעצמו.
״אתה!״ מילמל ברייאן אל עבר הבן אדם.
לא הספקתי להסתובב אבל הבנתי מי זה אחרי ששמעתי את מי שעמד ליד הדלת אומר.
״שלום אח קטן״
*🔮
-מלאכים שלי אני כל כך מעריכה את כמות הצפיות וההצבעות שלכם.
-אני אשמח אם זה תמיד ישאר ככה שההצבעות יעלו ולא יהיו רק 12-15 הצבעות כי זה נותן לי מוטיבציה להמשיך לכם את הסיפור.
אוהבת אותכם בכמויות❤️.