הערה: הפרק מבוסס ובנוי על פרק 10 (לונה לאבגוד ) בהארי פוטר 5
נ.מ וויל
היה לי לילה יחסית רגיל, היו לי כמה חלומות רגילים של חצויים, וסיוטים על מפלצות.
אני והארי התעוררנו ביחד, כשרון בטעות הפיל את הספרים שלו מהמזוודה, על הרצפה.
אתמול בלילה, ארזנות את כל הדברים שלנו, ממש לפני שהלכנו לישון, כדי שניהיה מוכנים לצאת היום מוקדם. רון כבר היה לבוש, הוא סימן עם ראשו על ניקו ואמר: "כדי שתעיר אותו.." ואז הוא אמר לכולנו: "כדי שתמהרו, אמא משתוללת, היא אומרת שנפסיד את הרכבת.."
הערתי את ניקו, שיאמר לזכותו לא עשה בעיות לאחר שהבהרתי לו שאם הוא לא קם עכשיו, אין יותר נשיקות, מקדונלדס, והוא יהיה חייב לי חודש במרפאה.
מהומה והמולה שררו בבית, מה שהצלחתי לקלוט בזמן שאני ניקו והארי התלבשנו הוא, שהתאומים כישפו את המזוודות שלהם כדי שיעופו למטה במדרגות, במקום לסחוב אותם.
הם פגעו בג'ינג'ית, ג'יני? והפילו אותה במדרגות. גברת וויזלי והתמונה המדברת לא הפסיקו לצרוח, ובגלל השמיעת על שלי, זה עשה לי כאב ראש. למרות שאני בספק אם זה רק בגלל השמיעת על שלי. כי ראיתי שהצרחות מכאיבות באוזניים לכולם. זה היה כזה: "זה היה יכול להסתיים בפציעה חמורה, טיפשים שכמותכם-"
"בני כלאיים מטונפים, מטמאים את בית אבותי-"
כשסיימנו להתלבש אני וניקו ירדנו למטה, (אחרי נשיקת בוקר טוב כמובן.)
אבא ישב על כורסא, ושתה נקטר. הוא היה היחיד שאדיש כאן, והסתכל על כולם משועשע.
פרד וג'ורג, היו עם מבטים רציניים, הרמיוני עם מזוודה ביד ורון לידה. הארי לקח לו טוסט ביד וגם היה מוכן. ואני נתתי לניקו טוסט במבט של: זה לא זמן להתווכח עכשיו.
הוא אכל בשקט בישיבה, ואני ניגשתי לגברת וויזלי שעמדה בכניסה: "ג'יני בסדר?"
"אה, כן חמוד, תודה ששאלת, אפולו חבש אותה וריפא אותה, הוא אמר משהו על זה שעבר קורס ריפוי, וזה באמת עזר". היא אמרה ואני חייכתי.
אפולו/אבא צעק מהכורסא שישב בה: "אין על מה," והרים את הבקבוק נקטר שלו לכיוונה. גברת וויזלי הזעיפה פנים אבל לא אמרה כלום.
לאחר שתיקה ממושכת גברת וויזלי אמרה: "נווו, איפה הוא, אנחנו נאחר..."
והרמיוני הסבירה: "עין הזעם מתלונן שאי אפשר לצאת עד שסטרג'יס פודמור יגיע, כי אחרת יהיה חסר בן אדם בחוליית השמירה".
הארי שאל אותה אם אנחנו חייבים ללכת לתחנת רכבת עם חוליית שמירה.
והרמיוני תיקנה אותה ואמרה: "אתה חייב ללכת עם חוליית שמירה".
ראיתי שהארי מתעצבן, הבנתי אותו. בתור חצוי צריך תמיד להיות מוכן להגן על עצמך, וזה מעצבן שלא סומכים עלייך.
"למה?" הארי שאל בעצבנות. "חשבתי שוולדמורט שומר על פרופיל נמוך. או שאת מנסה להגיד לי שהוא עלול לזנק מאחורי פח אשפה ולהתנפל עליי".
רציתי לתקן אותו, כי הרבה מפלצות מסוגלות לקפוץ מאחורי פח אשפה ולהתנפל על אנשים, אבל לא אמרתי כלום.
"על תשאל אותי, זה הוראות של עין הזעם". הרמיוני ענתה לא בלי להתייחס יותר מידי.
לאחר כמה דקות עין הזעם נכנס ואמר שצריך לצאת, היה הרבה בלאגן ביציאה.
כולנו יצאנו, וגברת וויזלי אמרה להשאיר את המזוודות בכניסה וללכת אחרי טונקס. (זאתי עם השיער הצבעוני שלא הפסיקה לשנות את האף שלה בארוחה אתמול, זה מה שלפחות אמרתי לניקו ששאל מי זו..)
כלב שחור גדול הופיע לצידנו והבנתי שזה סיריוס, בגלל הצעקות של גברת וויזלי, על זה ש דמבלדור אמר לו, לא. ושזה יהיה על הראש שלו אם משהו יקרה.
נ.מ ניקו
הגענו לתחנת רכבת, ואמרו לנו ללכת דרך הקיר בין הרציפים 9 ו10. אני אמרתי שאני לא מוכן להיכנס בקיר, ורק טיפש כמו פרסי יתנגש בכוונה בקיר.
נראה שהם (הקוסמים והמכשפות) לא הבינו מי זה פרסי, וזה גם לא עניין אותם. אחד מהם עם העין הקריפית שאל בבילבול: "אז איך תגיע?"
אני רק עניתי שיש לי את הדרכים שלי..
וויל הסתובב אליי במהירות ואמר לי לא לעשות את זה, בהוראת הרופא. אני רק גילגלתי עיניים ומשכתי אותו איתי למסע צללים.
כשהגענו לרציף 9 ו 3/4 היה לי טיפה סחרחורת, וויל מיהר לתת לי קצת אמברוסיה ולנזוף בי.
הוא אמר לי שזה לא נגמר וכשנגיע הוא יטפל בי על כך.
הקוסמים הגיעו אחרינו אחד אחד, וכשראו אותנו התנשפו בהקלה ובילבול. אפולו עבר כמעט אחרון, ונעץ בי מבט של: הלך עליך, ורמז על וויל שעמד עצבני לצידי.
בלעתי את אוקי בהבנה, זה הולך להיות המון זמן מתיש במרפאה.
עלינו במהירות לרכבת, התאומים נפרדו מאיתנו ואמרו שיש להם עסקים עם אדם שקוראים לו לי.
אני ווויל הלכנו נכנסנו לאחד התאים ושאלנו את הילדה שהייתה שם אם אפשר להיות איתה בתא? (יותר נכון וויל שאל, הוא המנומס מביננו). הילדה הנהנה והציגה את עצמה בשם לונה. לאחר שהצגנו את עצמנו היא מיהרה לשקוע בעיתון שקראה הפוך.
וויל פנה אליי בעצבים והתחיל לנזוף בי על כך שלא הקשבתי לו ועשיתי מסע צללים. אבל אני קטעתי אותו עד מהרה בנשיקה.
הוא העמיק את הנשיקה, ולא התנתקנו עד ששמענו כיחכוח עצבני.
התנתקנו במהירות וראינו את הארי וג'יני עומדים בפתח התא. לונה הרימה את עיניה ונופפה לג'יני, ששאלה אם אפשר לשבת פה כי כל שאר המקומות תפוסים.
לונה הנהנה אליהם והתיישבה לידינו, מיד אחריה הארי הצטרף והתיישב לידה.
"אז מה, אתם זוג?" שאלה ג'יני במבוכה. וויל ענה לה שכן.
היא הנהנה בראשה ואמרה במשיכת כתפיים: "מגניב".
וויל שניסה לפתח את השיחה עוד יותר (למורת רוחי) אמר: "אז מה, איפה רון והרמיוני?"
"הם מדריכים, אז הם בתא של המדריכים, אבל הם יבואו עוד מעט.." ענה הארי במקומה.
וויל שלא ידע איך עוד להמשיך את השיחה המשיך באותו מטבע ואמר: "מגניב" במשיכה כתפיים.
"איפה אפולו?" שאל הארי לפתע.
"הוא הלך להסתובב כאן, להכיר אנשים חדשים, ואולי גם כמה בנות..." אמר וויל בשיעמום. די הופתעתי, מתי הם דיברו? אבל אז נזכרתי שוב שאפולו אל והוא בטח דיבר איתו במחשבות שלו..
הנסיעה המשיכה לה, ועוד ילד מוזר בשם נוויל הצטרף לתא.
הוא הראה לנו צמח מוזר שסבתא שלו קנתה לו, והצמח כיסה את כולנו בנוזל סמיך ירוק וכהה.
ילדה נחמדה הופיעה בתא בשם צ'ו בדיוק שנייה אחרי שהתכסנו בדבר הירוק והמגעיל, ראיתי שהארי הובך שהיא רואה אותו ככה, והבנתי שהוא מאוהב בה. (אני מבין בלזהות אנשים מאוהבים, אני יכול להיות בדברים האלה בן אפרודיטה).
לאחר מכן ג'יני כשפה כישוף שניקה אותנו ורון והרמיוני נכנסו.
הם דיברו על זה שמישהו בשם מאלפוי, שמסתבר שהם לא סובלים גם מדריך, ועוד איזה מישהי בשם פנסי שהרמיוני קראה לה פרה. ואני לא יכולתי שלא לחשוב על הרה.
בשלב מסוים הפסקתי להקשיב והתחלתי לעצום עיניים, אבל הבנתי בערך שהרמיוני כנראה העליבה את המגזין שאבא של לונה עורך..
ואז כשפתחתי עיניים כי לא הצלחתי בכלל לישון ברעש הזה (מה שבכלל לא אפייני לי) הדלת נפתחה ומישהו שקוראים לו מאלפוי נכנס לתא ואפולו עמד מאחוריו.
היוש, הנה שוב אני, זו שחופרת לכם..
סתם סתם, (נראה לי). 🤦♀️
בכל אופן, אני מקווה שאהבתם את הפרק 🤩
ביום שני יש לי יומולדת עברי, ואני מתכננת לעשות מרתון, 🥳
אבל, אני כרגע לא ממש מרגישה טוב, אז אני מקווה שיהיה לי כוח לכתוב את הפרקים למרתון..
אז אם זה לא יצא, אני ממש מצטערת😢
בכל מקרה, אמרו לי להתחיל לחשוב על הכל בחשיבה חיובית, אז אני באמת מקווה שאני אצליח לכתוב.. 😁
נתראה בפרק הבא, יומטוב❤️