הכותרת אומרת הכל ,כרגיל 😂👆🏻
הפרק מכיל: טריגר פגיעה-עצמית(אזכור) ,תכנים כמעט- מיניים . (למי שלא קורא את שניהם עדיף שתדלגו עליו,אני אכתוב בפרק הבא מה הוא הכיל רק בלי הטריגרים. )
{הארי}
עם מה לעזאזל האידיוט הזה מכפתר את החולצה שלו ?עם דבק ?
אני שוכב מעל דראקו ופורם כפתורי חולצתו,אחד אחד ובאיטיות מייסרת .
״הארי״
״הא-רי,לא ״ הוא אומר בחוסר אוויר.
אני נעצר .
״אתה בסדר ?״
״כ-כן ,אני ״ אני מתנפל עליו בחזרה עוד לפני שהוא מספיק לסיים את המשפט .
כפתור שלישי.
רביעי.
״הארי,בבקשה ״ הוא לוחש .
״דראקו,מה קרה?״ אני מתיישב על צד המיטה ,מהיכרותי עם דראקו זאת הולכת להיות שיחה ארוכה .
״כ-כלום ״הוא עונה בטון לא משכנע .
אני מתרתח ״באמת ?אז זה למה אתה נרתע ממני כבר שבועות? כי כלום ? אם אתה לא אוהב אותי יותר אתה יכול פשוט לומר לי ,אתה יודע .זה לא יפגע בי יותר ממה שאתה פוגע עכשיו ״
״אתה יודע מה ?פשוט...״ דראקו מפשיל את שרוולי חולצתו .
הוא משפיל את עיניו בבושה בזמן שאני מביט בזרועו ההרוסה ,שהייתה פעם חלקה כל כך וללא פגם,וכעת חרות עליה הסימן האפל ,ושלל חתכים ושריטות .
״דראקו,אתה שיקרת לי ?״ אני יותר קובע משואל.
״ל-לא הארי ,בבקשה ,אתה חייב להאמין לי .אני שונא את זה ,אתה יודע מה זה לחיות במחשבה שאתה כפוף אליו ושיוכל להרוג אותך אם רק ירצה ?״
״אתה יודע שכן ״ אני עונה בשקט,אירועי שנה שעברה פולשים לזכרוני.
״אני מצטער ,לא חשבתי באותו הרגע .״
״אני מאמין לך ״אני מתעלם מהתנצלותו ״אבל דראקו ,החתכים האלה ,מה-״
״אני עשיתי אותם״ הוא קוטע אותי ״ביליתי את כל הזמן הפנוי שלי בניסיון להוריד את ...הדבר הזה״ הוא מעוות את פניו בגועל .
זה מסביר הרבה .
אני כועס על דראקו ,שהשחית את עצמו ,אף אחד לא צריך לעשות את זה ,לא משנה מה .
אני כועס על וולדמורט ,שגרם לדראקו להידרדר לפגיעה עצמית ,הוא תמיד היה החזק מבינינו .
אני כועס על כל מי שפגע בו ,הם עוד ישלמו על זה .
(הארי פרוטקטיב אבל לא יותר מדי = הארי-בן-הזוג-המושלם-ואני-מתחילה-לקנא-בדראקו: ה.כ)
הוא מניח את ידו על כתפי , וכעסי עליו שוכך בהדרגה.
״רק תבטיח לי שלא תעשה את זה לעצמך שוב ״ אני מבקש .
״אני מבטיח״
אני נשכב בחזרה על מיטתנו ״בוא לכאן״ אני נותן לו להישען על חזי בתור כרית .(הרג אותי לכתוב את זה,זה הרגיש לי כאילו דראקו הוא כלבלב 😂-ה. כ)
אני מודאג. אני מודאג לגבי דראקו, לגבי המשימה ,לגבי וולדמורט ,אבל אני יודע שהכל יהיה בסדר בסופו של דבר ,כל עוד יש לנו אחד את השני .
״אל תעזוב״ הוא אומר ,ומזכיר לי את עצמי לפני כמה חודשים, בשבועות הראשונים לאחר מותו של סיריוס .
אני מנשק את שיערו ״אני כאן ״
ואנחנו נרדמים ,ונשימותיו של דראקו יציבות יותר מזה זמן רב .
***
חיכיתי לשים את התמונה הזאת .
תגללו למטה יש עוד פרק 👇🏻
נראה לי שאני לא צריכה להגיד שהיה מביך בטירוף לכתוב את הפרק הזה ,וכרגיל ,שאני מובכת ,אני עוברת להומור🙃
אל תשכחו להצביע ולהגיב אם אהבתם (ואם אתם קוראים חדשים ,ברוכים הבאים )
יום מנצנץ לכולם 🌈🌈🌈✨✨✨