תדמיינו שזה דראקו ולא אפולו.
{הארי}
למחרת קיבלתי פתק מדראקו, שהכיל משפט אחד בלבד: 'הארי, נוכל להיפגש ב8?'
שירבטתי במהירות תשובה חיובית, מעיף אותו בחזרה לשולח.
"הארי, מה נסגר איתך ועם מאלפוי?" שאל רון לאחר השיעור.
הופתעתי לראות אותו מדבר איתי לאחר שבועות רבים שלא החליף איתי מילה.
"כלום״
"הו, אמממ... אוקיי״ אמר ולא הוסיף . ״שומע הארי ,אני צריך ...״
״זה בסדר רון״ קטעתי אותו ״אתה יכול ללכת אם אתה רוצה״, לא רציתי לשמוע את התירוצים העלובים שלו. חוץ מזה, רציתי שקט.
״אני מצטער,אני פשוט חייב ללכת ,אתה יודע...להשלים את השיעורים שסנייפ נתן.״
״סנייפ לא נתן שיעורים״ אמרתי,מצמצם את עיני .
״הו,נכון״
״פשוט תלך, רון ״ נפנפתי בידי לכיוונו.
כעסתי עליו,מה פתאום הוא מדבר איתי אחרי שבועות שלא,ועוד יש לו את החוצפה לחטט בחיי ? אני גם בטוח שהרמיוני שלחה אותו .
״שלום, הארי. ״
״לונה ,היי. איך הולך עם ג׳יני ?״
״אנחנו עוד מעט חודש ביחד״ ענתה בחולמנות .
חודש?בפעם האחרונה שדיברתי עם לונה הן רק הסתובבו יחד .
״מזל טוב ,אני שמח בשבילכן ״ אמרתי בכנות .
״תודה הארי, אבל מה קרה לך ?״
כלום...זה פשוט רון ,את יודעת איך הוא...״
״רון יכול להיות מאוד מעצבן לפעמים." אמרה.
ספרי לי על זה .
״כן,נכון. אמממ...יש לי שיעור עכשיו.״
כעסתי על עצמי שזרקתי תירוץ עלוב כמו שרון נוהג לעשות, אבל פשוט פחדתי מהיכולת שלה לקרוא אותי כמו ספר פתוח .
_______
עדיין כעסתי על הקטע עם רון. למה הוא החליט להיזכר בי פתאום, בשביל מה ? בשביל פיסת רכילות, שהוא חושב שיש משהו ביני ולבין דראקו ?
דראקו.
איך אני מסתכל לו בעיניים ? ושהוא אמר שאסור לנו ,למה הוא התכוון ? הייתה לי הרגשה שזה קשור למשפחה שלו .
קלטתי באיחור שלא קבעתי מקום מסוים לפגישה שלנו. מתוך אינטסטינקט הלכתי למסדרון של ראי ינפתא, והופתעתי לראות שגם הוא נמצא שם .
״דראקו,מה אתה עושה פה ?״
״ניחשתי שתגיע לכאן. חוץ מזה ,אני אוהב להסתכל על הראי.״
״מה אתה רואה בו?״ ,שאלתי ,בתקווה שהתשובה שלו תהיה ׳אותך׳.
״את עצמי ,אבל משהו שונה.אני נראה...חופשי יותר,אני מניח ״
הוא היה נראה כל כך עצוב באותו הרגע ,שלא התאפקתי וחיבקתי אותו .
נשארנו כך ,כרוכים זה בזה ,מצחי נגד שלו ,לבבותינו פועמים בתיאום מושלם ,שלפתע דראקו התנתק בפתאומיות ,כאילו נזכר במשהו .
״לא הארי,אסור לנו ״ אמר ,וקולו היה נשמע מפוחד כל כך באותו הרגע שתהיתי מה גרם לכך .
״דראקו...״
״אני הומו, הארי. זה לא העיניין .פשוט...המשפחה שלי היא ...מאוד פרימיטיבית. ״
הופתעתי מהגילוי, אך ניסיתי שלא לתת לכך להשפיע עליי. ״ספר לי ״
״כבר שהייתי קטן ידעתי שאני נמשך לבנים ו...יום אחד אזרתי אומץ ושאלתי את אבא שלי על זה ,בלי הקדמות ,בלי גינונים. כמו ילד טיפש ומטומטם. ״ אמר, לועג לעצמו.
״אתה לא טיפש,אתה פשוט לא ידעת״ אמרתי ,יודע שמה שאני הולך לשמוע בהמשך לא יכול להיות טוב .
״ו...אבא שלי ,הוא לא הבין בהתחלה ,ושהוא הבין...זה היה רע ״ קולו נחלש .
״זה בסדר,דראקו. אתה לא חייב להמשיך ״
״אבל אני רוצה.״ התעקש. ״כל יום ,שלוש פעמים ביום,הוא היה מטיל עליי קרושיו ,אולי במחשבה מעוותת כלשהי שזה יתקן אותי ...בהתחלה התנגדתי ומרדתי ,עשיתי דווקא ,דיברתי על בנים בלי סוף ,וכל פעם שעשיתי את זה ,קיבלתי עונש בהתאם .עד שלבסוף...נשברתי ,הדחקתי את הכאב ,התחלתי לצאת עם בנות בתקווה שהוא יפסיק ,והוא באמת הפסיק . ו...הארי,אני מפחד .״ הוא לחש את החלק האחרון .
״דראקו...א-אני לא יודע מה להגיד ״
״אל תאמר .תהיה כאן בשבילי ,אל תעזוב אותי .זה כל מה שאני מבקש .״ קולו היה כל כך נואש וכאוב וליבי נדקר בעצב .
נישקתי את ראשו,מהדק את חיבוקנו ״אני כאן ,דראקו.״
***
אני לא מאמללת רק אתכם ,אני מאמללת גם את עצמי .כואב לי. (זה עדיין נכון - 22.5.21)
לא הצלחתי למצוא תמונה של דראקו שתשקף את הפרק,אז הנה לכם פאנארט של אפולו .
איך עבר לכם השבוע ? קשה לי להאמין שכבר יום רביעי .
תצביעו, תגיבו... אם אתם קוראים חדשים, ברוכים הבאים.
יום מנצנץ לכולם למרות שאני בדיכאון מהפרק 🌈🌈🌈✨✨✨