חתלתולים

הקדמה

קרלוס היה הראשון לעזוב את עיר נעוריו. הוא הודיע על כך לאחיו הגדול שנראה כל כך שמח ונסער באותו הזמן מהבשורה הגדולה.

נראה שאיידן לא רצה לראות את קייסי סובל, והוא בהחלט אהב את קרלוס כמו אח, אז הוא הציע לקייסי לעבור יחד עם קרלוס ולהתחיל חיים חדשים במקום אחר, טוב יותר מהעיר האפלולית בה גרו כל חייהם.

הם החליטו לערוך ארוחה גדולה לכל החברים בשביל לבשר להם את הבשורה המשמחת, או המעציבה, תלוי איך מסתכלים על זה. באותו הערב, פלין הגיע עם בשורה מתלתלת משלו.

~~~~~

"מה?!"

"איך זה אפשרי בכלל?"

"זה אפילו לא נשמע הגיוני!"

פלין עמד בפרצוף חמוץ וידיים שלובות מול החבורה, נראה כמו פצצה מתקתקת.

"אתם חושבים שאני לא מודע לזה בעצמי?!" הוא התפרץ, מצביע על האלפא הגדול בהאשמה "זה הכל בגללו!"

האלפא נאנח וניסה לעטוף את מותניו בחיבוק התנצלות "בייב, אני לא-"

"אל תגיד לי בייב, זו אשמתך ואתה יודע את זה." פלין ניער את עצמו ממנו, מצמצם את עיניו לעומתו "אתה אפילו לא חשבת לספר לי על העובדה שהגנים החתוליים והמוזרים שלך יכולים לגרום לגוף שלי להשתנות ולהיכנס לפאקינג היריון!"

"זה לא גנים חתוליים, זה בגלל שאני אלפא ואתה המיועד שלי, הגוף שלך מתאים את עצמו אלי-"

"אני נשבע שאם תביא עוד פעם אחת את התירוץ המטומטם הזה אתה תראה את הילד שלך רק בהלוויה שלך!"

"נראה שההורמונים משפיעים עליו כבר עכשיו..." קרלוס מלמל בהלם, ממצמץ שוב ושוב בניסיון לחזור למציאות שפויה והגיונית יותר.

"אני מצטער מיועד שלי, אל תכעס" החתול גרגר ועטף אותו בחיבוק, קובר את פניו בצווארו.

פלין האדים, פניו עדיין כועסות, אך הוא לא יכל להגיד לא לחיבוק הדוב של דמיאן.

הוא כרך סביבה את זרועותיו, נאנח "אני לא יודע איך זה עובד אצלכם, אבל המפלצת הקטנה שהכנסת לתוך הגוף שלי תצא ממנו רק בדרך אחת וזה ניתוח."

האלפא הרים את הראש משקע צווארו "אבל-"

"אם זה כל כך חשוב לך אתה מוזמן להוציא אותו מהתחת שלך בעצמך."

האלפא מיהר להנהן ונשק למצחו, מלטף את שערו בשקט.

"איך תקראו לו?" איידן שאל בהתרגשות, ניגש לפלין ומתחיל לבחון את הבטן שלו בסקרנות.

"תוריד את הידיים אייד, זה מוזר" פלין התרחק, מרביץ לידיו של איידן בחוסר סבלנות "עוד לא עיקלתי את זה שהולך להיות ילד, אז מתי היה לי זמן לחשוב על שם בשבילו?"