עמדתי שם , החזקתי את האקדח , וחייכתי ! פשוט חייכתי ! תענוג של ממש ! סוף סוף הכלב המסריח הזה הולך לעזאזל . אוי כמה שחיכיתי לרגע הזה . אבל בואו נתחיל מההתחלה .
קוראים לי טוני , טוני פבריציו , מפלרמו , ואם אתם קוראים את זה סימן שאני כבר הורדתי את חלאת המין האנושי העונה לשם "מרצ'לו הופגנדה" וזה התור שלי לזרוח .
אני בסך הכל חיוויתי ילדות רגילה כמו של כל אחד מכם , הלכתי לבית הספר , היו לי חברים ואפילו חברה . הכל טוב , יפה וחמוד .
בגיל 19 , התגייסתי בגיוס חובה לצבא איטליה ושירתתי בחיל הרגלים המזוין ואוי לי , איזו חוויה , היה כל כך טוב שגם חתמתי קבע לשלוש שנים נוספות בנוסף לשירות החובה . שלחו אותי לאפגניסטן , ותאמינו לי , אתם לא רוצים לפגוש את החיות האלו . אבל לא באתי לדבר על התקופה הזו כמובן .
כשסיימתי את שירותי וחזרתי לסיציליה , הלכתי כמובן למכולת של טיטו ליד הבית .איפה שישנן העגבניות הכי טריות בעיר . תוך כדי שלקחתי את העגבניות , התפרץ למכולת מישהו גבוהה , יכול להיות שמטר 90 ? או שמונים ? לא משנה ! היה לו כובע שחור שטוח כזה , גופייה ו - ווסט שחור . מכנסי ג'ינס צמודות ונעליים שאפילו בתקופה של סבתא שלי לא נעלו . נראה כאילו הוא ברח מהקרקס .
טוטו המסכן ישר צעק עליו "אין לי עוד מה לתת לכם ! נתתי את כל כולי בשבילכם ! בבקשה . תנו לי רק עוד שבוע אחד ... אני גם לא אבקש ממכם שירותי הגנה--" , "הגנה ?" קטע אותו הפריק "אתה יודע כמה חזקים אנחנו ? אתה יודע ממי אנחנו מגנים ? מאיתנו , לא להתפרץ ולשרוף לך את החנות" . וזה השלב שנשבר לי , צעקתי עליו "אולי תלך מפה ? אין לו מה לתת לך" . הוא נתן לי את החיוך הכי מרושע שראיתי בחיי , והלך . סוף סוף ! לפחות זה נגמר ! לקחתי את המצרכים שלי והגעתי לקופה . "אני מקבל הנחה על כך שהעפתי את הפושטק הזה מפה , נכון ?" שאלתי , הרי שאני אהיה פארייר ? "תגיד לי , חתיכת אידיוט , אתה יודע מי זה ? זה היה הקאפו השכונתי ! אני מדבר איתך על--" . הוא בהה במשהו , משהו שמאחוריי . כשהסתבבתי לאט לאט , שמתי לב לאקדח נשלף מולי , הוא חזר , והוא לא היה לבד .
YOU ARE READING
העניין שלנו
Non-Fictionאני מציע לכם לקרוא את הסיפור הזה , תאמינו לי שזאת הצעה שלא תוכלו לסרב לה 😉 הסיפור מדבר על איך ילד תמים יכול לגדול להיות אדם אכזרי ומסוכן . ואיך שהסביבה אשמה ברוע שהוא גורם לא פחות מאשר הוא עצמו .
