אהבה משולשת/הארי פוטר

-3-

~מעבר זמן: יום שני, 6:30~
אמה קמה מהמיטה וראתה שהרמיוני עדיין ישנה. היא התארגנה, ציחצחה שיניים ויצאה ממועדון גריפנדור. מעט מאוד תלמידים היו ערים והיא הייתה אחת מהם. היא עשתה את דרכה לכיוון חדר המנהל, ואולי במקרה ואולי לא, רגליה הובילו אותה למעונות סליתרין. היא הציצה בהם וראתה שדראקו כבר ער ומאורגן. ״לכי מפה לפני שהאחרים יראו אותך, הם לא ישמחו במיוחד״ פתאום אמר דראקו. אמה הסתכלה עליו עוד כמה שניות, וחזרה לחיפוש אחר חדר המנהל. הדבר היחיד שהיא הרגישה באותו רגע היה אבן ענקית שלוחצת עליה. אמה הגיעה מחוץ לחדר של פרופסור דמבלדור. היא דפקה בדלת ושמעה את קולו של דמבלדור המזמין אותה להיכנס. ״בוקר טוב אמה, מה שלומך? האם אוכל להציע לך קצת תה מתוק?״, ״לא תודה, פרופסור. באתי לכאן הבוקר כדי לבשר לך שבחרתי באיזה בית אני ארצה להיות.״ אמרה אמה. ״ובכן..?״ דמבלדור נתן לאמה דף, נוצה ודיו. אמה הודתה לפרופסור והחלה לכתוב. לאחר כמה שניות מסרה אמה את הדף, והנוצה והדיו. ״עשית את הבחירה הנכונה יקירתי״ אמר דמבלדור. ״תודה לך פרופסור״ מילמלה אמה ויצאה מין החדר.
***
~מעבר זמן: ארוחת בוקר~
כל התלמידים התקבצו בחדר האוכל. אמה ישבה עם הארי וחבריו, עד שפרופסור מקנוגל קראה לה לשבת לידה. ״שקט בבקשה״ אמר דמבלדור. ״כמו שאתם יודעים, השנה הצטרפה אלינו תלמידה חדשה, אמה מורנינגסטאר. ומצנפת המיון לא הצליחה למיין אותה לבית אחד אלא לשניים כי היא מתאימה באופן שווה לשני הבתים. אמה קיבלה את האפשרות לבחור איזה בית היא מעדיפה עד יום שני, שכמו שאתם בוודאי יודעים, זהו היום.״ דממה שררה בחדר, כולם התעניינו מאוד מעצם העובדה שאמה לא הצליחה להתמיין. מדי פעם אמה הסתכלה על הארי ומדי פעם על דראקו. היא שמה לב להבדל קטן בינהם. ולא, לא באופן חיצוני, אלא לזה שהארי הקשיב לדמבלדור, ודראקו בהה בה. היא לא שכחה את מה שהוא אמר לה בבוקר.
דבריו של דמבלדור העירו אותה ממחשבותיה. ״ובכן, היום בבוקר אמה הגיע אליי למשרד, ונתנה לי נייר שעליו כתוב שם הבית שאליו היא התמיינה״ דמבלדור הוציא מכיסו פיסת נייר קטנה. ״וכמו שבוודאי נחשתם, כאן כתוב שם הבית אליו הולכת להתמיין אמה. אמה האם תרשי לי להקריא את המכתב בקול?״ פתאום הסתובב הפרופסור לאמה, הוא חייך בשלווה מה שהרגיעה את אמה. ״כן פרופסור״ אמרה אמה בקול בטוח. ״ובכן, הבית אליו התמיינה אמה הוא... סליתרין!״ צעק דמבלדור. אמה חייכה אליו בחינניות והחלה את דרכה לכיוון שולחן סליתרין. היא קיבלה המון מבטים מופתעים. היא חייכה חיוך קטן להארי וחבורתו, הארי הביט בה במבט מופתע. היא ראתה גם את מבטה הכועס של הרמיוני. היא הפנתה את פניה לכיוון שולחן סליתרין וראתה את מבטה הזועם של פנסי ומיליסנט, היא ראתה חיוך קטן מצד אחיות גרינגרס, את קראב וגויל ללא שום הבעת פנים מיוחדת ואת פרצופו המופתע של דראקו. האחות הגדולה מבין האחיות קראה לעבר אמה ״אמה, בואי שבי אני אכיר לך את האחרים״ אמה מיהרה להתיישב לצד דפני ודראקו שישבו אחד ליד השני. ״היי נעים מאוד אני דפני גרינגרס וזאת אחותי הקטנה אסטוריה״ אמרה דפני והצביעה לכיוון אסטוריה, ״אלו קראב וגיול, פנסי ומיליסנט ואלה הם בלייז ותיאודור, ולידך יושב...״ ״דראקו מאלפוי״ סיננה אמה בחיוך קטן. ״הכרתם?״ שאלה אסטוריה. ״בערך, היינו זוג בשיעור שיקויים אצל סנייפ והוא עזר לי עם המזוודות ביום הראשון כשהגעתי, הוא והא...״ לפני שהספיקה לסיים את המשפט תפס דראקו את רגלה וסימן לה להפסיק לדבר. ״הוא... ואני.. אממ דיברנו קצת וזהו לא יותר מזה״ מילמלה אמה. מגע ידו של דראקו על רגלה העביר בה צמרמורות והלב שלה החל לדפוק מהר יותר. את ארוחת הבוקר היא העבירה די בשקט כי היא הקשיבה לרכילויות של פנסי והחברה הכי טובה שלה מיליסנט. היא הסתכלה לאחור לכיוון שולחן גריפנדור וראתה את הארי בוהה בה. ברגע ששם לב שהיא שמה לב אליו הסתובב מהר. אמה הרגישה במבוכה מצד הארי.
***
בסוף הארוחה כולם קמו והלכו לשיעורים שלהם. אמה קמה מין השולחן וראתה צל מאחוריה, היא זיהתה את הריח של הדמות מאחוריה. ״כן פנסי את צריכה משהו או שאת אוהבת להסתכל על הגב שלי?״ שאלה אמה, היא הסתובבה וראתה את פניה של פנסי זועמות. ״תקשיבי לי טוב, חצוית דם מסריחה שכמוך, אני לא יודעת איך התקבלת לכאן בכלל, סליתרין זה לטהורי דם. תתרחקי ממני ומדראקו אם את לא רוצה להסתבך בצרות״ אמרה פנסי. אמה ראתה איך ווריד בלט במצחה של פנסי.
״אני לא יודעת מי את חושבת שאת, אבל את לא יכולה לדבר אליי ככה. את תכניסי אותי לצרות? את? כנראה את לא יודעת אם מי את מתעסקת כאן.״ אמרה אמה, היא הרגישה איך הכעס בה מצטבר ומצטבר מכל משפט שפנסי מוציאה מהפה. ״את לא מפחידה אותי. דראקו לא צריך מישהי כמוך שתהיה לידו. את רק הגעת ואת כבר משפיעה עליו לרעה. אז תשמרי מרחק״
״ עזבי אותה״ אמר דראקו, באופן מפתיע הנוכחות שלו הרגיעה את אמה. ״אמה לכי מכאן, עזבי אותה״ הוסיף דראקו. אמה הרגישה איך היא עוד שניה מתפרצת מרוב עצבים. ההרגשה של הרוגע שהרגישה בגלל דראקו נעלמה. היא הייתה בטוחה שהוא אמר זאת לפנסי. אבל עכשיו היא הייתה בטוחה.
״וואו דראקו, לא סיפרת לי שיש לך בת זוג״ אמרה אמה והסתובבה. דמעה בוגדנית אחת יצאה מעיניה ונשפכה על הרצפה שככל הנראה דראקו שם לב אליה. בזמן שהלכה אמה לכיוון היציאה היא שמעה את דראקו מקלל את פנסי ונוזף בה על דבריה. בנוסף היא שמעה את דראקו קורא לה אבל התעלמה. היא כעסה על זה שבחר להעיף אותה לפני שבכלל הבין מה קרה.
***
״אמה חכי!!״ צעק דראקו, אמה התעלמה והמשיכה ללכת. ״אמה!!״ ״אמה תעצרי!!״ אחרי הצעקה האחרונה אמה לא שמעה יותר את דראקו. נשימותיה רק הלכו וגברו. לפתע היא הרגישה את ידו של דראקו על כתפיה. צמרמורת עברה בגופה. דראקו סובב אותה ככה שעמדו אחד מול השני. דראקו היה גבוה במעט מאמה ולכן הייתה צריכה להרים את ראשה כדי להסתכל לו בעיניים. ״מה אתה רוצה מאלפוי״ שאלה אמה בקול תוקפני. דראקו לא ציפה ששם משפחתו יופיע במקום שמו הפרטי. הדבר היחיד שיכול היה דראקו להוציא מפיו הוא ״אני מצטער״. ״בעיה שלך מאלפוי, היית צריך לחשוב על זה״ אמרה אמה והסתובבה. ״אל תפני את הגב שלך אליי אמה״ לחש דראקו בקול מסוכן. ״זדיין מפה מאלפוי״ סיננה אמה. לפני שהבינה מה קרה נדחפה אמה נגד כיוון הקיר. אמה ודראקו היו במרחק קרוב למדי שהיו יכולים להתנשק בטעות (מי אמר אבל שזה בטעות).
״אל תקראי לי מאלפוי״ אמר דראקו. קולו גרם לאמה לפרפרים בבטן להתחיל לעוף בכל חלל הבטן. ״אתה לא מפחיד אותי מאלפוי״ הדגישה אמה. ידו של דראקו לחצה מעט על הצוואר של אמה וגרם לה לפלוט גניחה קטנה. ״אל תתגרי בי אמה״ אמר דראקו. הוא שיחרר את האחיזה והלך. אמה נשארה לעמוד שם עוד כמה שניות ורק אז החלה לעכל את מה שקרה. היא לא ציפתה שדראקו יעשה את זה. ״תצפה לנקמה...״ לחשה אמה וחייכה חיוך זדוני.

אמג אמג אמג מקווה שאהבתם, ממש השקעתי ואני מקווה שתעריכו את זה :) בינתיים הסיפור לא מתפרסם אבל מזמן רציתי לכתוב משהו כזה אז לא כזה אכפת לי אבל אם אהבתם תצביעו ותכתבו לי וככה אני אדע אם אתם רוצים לקרוא את ההמשך או שאני אשאיר את זה בפרייבט :))