אהבה משולשת/הארי פוטר

-7-

ממליצה לקרוא את הפסקה האחרונה בפרק הקודם כי זה ממשיך משם :)

***
״אני״. דראקו והארי בהו אחד בשני, הם בלעו את כל אוצר המילים שאי פעם הכירו.

לפני שהספיקו להוציא מילה מהפה אמרה אמה ״לילה טוב״ ונשכבה. דראקו והארי הבינו שלהירדם זה כבר לא בתוכניות. הארי הפנה את מבטו לדראקו ורמז לו לצאת. שני הנערים הלכו בשקט, נזהרים מהמורים המחפשים ילדים שיצאו ממיטתם.

הם הלכו לאזור רחוק בטירה. רחוק מכולם ןהתיישבו על הדשא. הם לא דיברו, הם רק ישבו מול השני. במצב כמו שלהם אין מה לומר. אויבים שפתאום בגלל מישהי חדשה נהיים ידידים? שקט זה הכי טוב, עד שלפחות ירגישו קצת יותר אומץ.

״מה זה אומר היורש של מורנינגסטאר?״ שאל הארי. קולו היה נשמע כמעט כמו לחישה, או לחשננית. ״אני לא בטוח, אבל אני מנחש שזה תרתי משמע״. ענה לו דראקו. הם נשארו שם עוד חצי שעה, לא הוציאו מילה מהפה. הם התכוננו לחזור, הם קמו מין הדשא ועשו את דרכם בחזרה לחדר המשותף שלהם.״

אתה אוהב אותה פוטר?״ שאל דראקו, הארי נבהל מעט כי לא ציפה שהוא יפתח את זה ככה.  ״מ-מה?״, ״את אמה, אתה אוהב את אמה?״, ״אולי לא יודע יכול להיות״. מאלפוי רק הנהן למשמע דבריו של  הארי והמשיך ללכת. את הדרך החזרה העבירו גם כן בשקט.

הם חזרו בפעם המיליון לחדר ונשכבו במיטה. ״אתה מוכן לא לספר לאף אחד על הטיול הזה?״ שאל דראקו. ״כן בטח, אני מבין שאתה לא רוצה שחברך האילגים יחשבו שאתה מתחבר לפוטר וחבריו אה?״, ״משהו כזה״, ״לילה טוב מאלפוי״, ״לילה טוב פוטר״. עינהם של שני הנערים נעצמו והם נרדמו.

~מעבר זמן: יום למחרת, ארוחת בוקר~

הארי יצא מחדר האוכל, הוא רץ, הוא לא עצר. הוא ידע שהוא ומאלפוי לא יהיו חברים טובים, אבל הוא לא ציפה ממנו  לקלל ולזלזל בהוריו המתים, לשרוף לו את העבודה בהתגוננות ולהפיל אותו מהמדרגות. וזה היה רק ארוחת בוקר!! הוא רצה להחטיף לו כלכך אך הצליח לשלוט בעצמו ולא עשה זאת. הוא שמע קול מאחוריו אך בחר להתעלם.

*עשרים דקות קודם לכן*

״דראקו מה עשית להארי? ״ שאלה אמה, היא הסתכלה על דראקו במבט נוקב וזועם, היא הרגישה את מבטה של פנסי הבוחן אותה ובחרה להתעלם.

״מה שמגיע לו״ צחק והעיף מבט לעבר קראב וגויל. ״אל תגידי לי שאת רצינית״