החיה. (MaleXMale)

40 | דברי השטן

"אתה צריך עזרה כלשהי?" שוב נשמע קולו של זה.

הנרי לא העז להרים את ראשו ולהסתכל עליו. הוא לא יכל לשאת במבטים של רחמים ושיברון לב. בפעם הקודמת בו קרה לו מה שאז תיאר כגרוע מכל, המפלץ, שהיה האחד שעולל את המעשה בזמנו, לא מצמץ. אבל במקרה בו יראה את המפלץ כפי שנראה מוקדם יותר, באותו היום, בחדר השינה... "לא." אמר חרש. עם היום החדש הזה, הנרי שנא את הצליל של קולו. הוא כל הזמן ניסה לכחכח בתקווה להעלים את החספוס ואת החולשה, אבל לא הצליח לעשות כן בצורה מלאה; מותיר את עצמו, נשמע מעורר רחמים. עירום. "אני בסדר."

המפלץ שתק. הנרי ראה את האגרופים הגדולים שלו, שמוטים לתוך תלוליות שלג. אחד מהם נשא אותו בקלילות לפני רגע אחד קל, בלי לדקור אותו עם הציפורניים הארוכות והחדות, בלי למחוץ אותו עם השרירים העצומים והכבדים.

הוא שב וכחכח בגרונו. "לפני שאני מתחיל, אני רוצה לחדד."

"כן." השיב המפלץ בצייתנות.

הנרי השתהה לכמה רגעים נוספים. מצד אחד, הוא ידע שככל שיתמהמה יותר, כך בל תקדים להתעורר - ולמרות הפקודה של המפלץ למשרתים לדאוג שהיא תישאר בפנים, היה גבול. והוא לא התכוון לתת לה לפגוש במכשפה.

מצד שני... חלק בו לא רצה לפגוש במכשפה בעצמו.

הוא הכריח את עצמו לקחת נשימה עמוקה נוספת פנימה, והרים את עיניו בכוח. מנגד ללבן שברקע, השחור של המפלץ בלט פי כמה וכמה. הפרווה שלו נשבה עם הרוחות הסותרות מסביב, הגלימה הקשורה אליו, הופכת לגל ארגמני מנגד לשלג הלבן. העיניים שלו היו קטנות, אבל הן לכדו את רוב, אם לא את כל תשומת הלב של הנרי.

"היא טורפת." אמר האנושי לבסוף. מרגיש מוזר, קצת, לומר את זה ליצור כה גדול וקשוח למראה - אבל מצד שני יודע את טבעו התמים היטב. "כל דבר שתאמר לה יכול לשמש לה כנשק, אז אל תתן לה כלום ושום דבר. לטובתך."

המפלץ הנהן.

עיניו של הנרי סטו אנה ואנה לפני שפגשו שוב בפניו. "אני יודע שאתה לא היצור הכי מבריק בעולם." אמר בישירות, בוחר את מילותיו בקפידה; משתדל להלום בחוזקה ולהדגיש את כובד המצב. "אבל אל תתן לה לנצח. כל שיחה איתה היא משחק, אתה לא יכול לתת לה לראות מה אתה חושב. אתה לא יכול להסגיר שום דבר. ברגע שתעשה, אי אפשר לחזור אחורה. חשוב שתדע את זה." הוא הדגיש כל מילה, כל הברה, אפילו. הוא הקפיד על המשקל של דבריו, דואג שהמפלץ ישמע אותו. הוא הרגיש חרדה עולה בו, אבל החרדה - היא הייתה מוזרה. הנרי היה כמעט ומשוכנע שהיא לא תפגע בו עצמו. הוא הרגיש את זה בעצמותיו, אחרי מה שעשתה לו אתמול. אבל... לא יכל להיוותר נינוח. "היא לא בת אנוש, אז היא מגיבה בצורות אחרות, עובדת בצורות אחרות. היא משקרת באופן שוטף, אבל לא תמיד מודעת לזה. כשהיא משקרת בידיעה היא נוטה להטות את הראש שלה הצידה." הנרי הטה את ראשו קלות, תוקע את הסנטר שלו קדימה; כפי שהיא נטתה לזרוק את ראשה. "ככה, גם אם היא לא עושה את זה תמיד." המפלץ הנהן בתגובה, והנרי התיישר פעם אחת נוספת. הוא הרגיש קצת חסר נשימה. כאילו שתי ידיים היו מלופפות מסביב לצווארו במשך כל הזמן הזה. "במקום מסוים זאת ברכה שהיא לא בת אנוש, ולא מבינה בני אנוש בצורה מלאה - אבל היא מגיבה לפחד וחרדה. אז תשמור על אורך רוח."