(ה.כ. במהלך הפרק הזה ואני מניחה שגם בבאים יהיו הרבה הערות בסוגריים. לפני כל הערה נכתוב ע/א/מ/ש כי אממ בשביל השמות שלנו. לאדעת. ע בשביל עשטר, א בשביל אריאל, ש בשביל שירה ו-מ בשביל מעיה. סיימתי לחפור. בבי.) (א: טוב ילדה)
למחרת לא נפגשו ששת הנוסעים בזמן הצעירים, לכולם היו תירוצים, אבל הם ידעו שהם פשוט יותר מידי עצובים כדי לראות אחד את השני אחרי הטרגדיה.
אך, כמו היה זה הגורל, נפגשו במקרה השישה ברחוב. (ע: איך???????????????????) (מ: לאדעת אחי. איכשו.)
המפגש המקרי היה מביך בשביל כולם (א: במיוחד בשבילי כי אני אריאל) (מ: טוב אחי), וששת הילדים לא ידעו מה לעשות עם עצמם. אף אחד מהם לא רצה ללכת, כיוון שהתגעגעו לחבריהם הטובים, שותפיהם למסע, שומרי סודם(א: ??????????) (מ: הם שמרו את הזה של המכונת זמן בסוד לול) (א: אה), אך גם הרגישו מבוכה, מפני שדעותיהם לגבי תיקון המכונה היו חלוקות. (א: אריאל הזה צודק תקשיבו לו!)
עברו שבועיים, קבוצת הוואטצאפ "אוטיסטים יורדים לגן" מתה, (ע: לאאאאאאאאאאאאאאא) כיוון שהפעילים העיקריים בה היו ששת הנוסעים בזמן, שלא דיברו אחד עם השני. שיא ההודעות במהלך השבועיים (א: פאק חשבתי על שבועיים מה לעזאזל) האלה היה 39 הודעות, מקרה חריג מאוד בהתחשב בעובדה שבימים רגילים הקבוצה מגיעה ל 300 הודעות ביום, ויותר. (ע: אכן.)
ששת הילדים שקעו בדיכאון, הם לא אכלו הרבה, התבודדו בחדרם (א: מה שאני עושה ביום יום?) (מ: לול גם אני, חוץ מהזה של האוכל.. כאילו לפעמים אני אוכלת יותר מידי ולפעמים אני לא אוכלת כלום כל היום), והתנתקו מהעולם.
(א: עדיף שתרשמי שהם גם לא היו בטלפון כמעט ושיט כזה) (ע: ג ע ו ן) (א: באמת?) (ע: כע אתה געון בכללי) (א: באמת?) [ע: כע אחי :) ]
הרשתות החברתיות שלהם היו מלאות בהודעות "הכל טוב?" ו"לאן נעלמתם?", אך החברים -חוץ משירה, שירה המשיכה בחייה כי היא שירה- החליטו לא לענות לאף אחת מהן.
הוריהם התחילו לדאוג להם, ולא ידעו מה לעשות כדי להקל עליהם.
⋆ ˚｡⋆୨୧˚ ☮︎ ˚୨୧⋆｡˚ ⋆
בזמן שקראה את אחד הפאנפיקים של נואל, עלה במוחה של שירה רעיון משוגע.
היא התקשרה לחברתה הטובה, עשטר.
"מ.. מה את רוצה" ענתה לה בקול מנומנם "למה שתתקשרי אליי בשלוש לפנות בוקר-"
"אז אממ שוטטתי לי בוואטפאד ואז עליתי על משהו!"
"והמשהו הזה שלך לא יכול לחכות לבוקר??????????????"
"לא."
"אבל-"
"בלי אבל ובלי חבל עשטר. עכשיו תקשיבי לי ותקשיבי לי טוב-"
"תקשיבי לי ותקשיבי לי טוב זה אותו דבר-"
"סתמי תפה ותקשיבי לי."
"אוקיי, סמיילי עצוב" ענתה לה בקול מובס
"יופי. אז, חשבתי, כבר יש לנו את כל התכנונים האלה שעשיתם למכונה, אז אנחנו רק צריכות להרכיב את המכונה מחדש! אנחנו יכולות לעשות כל דבר שהמטומטמים האלה עשו!"
"אז מה שאת אומרת לי, זה שאת רוצה לבנות מחדש את מכונת זמן שלנו, בשלוש לפנות בוקר?"
"קודם כל, אחי, יצא לך רוסי. שנית כל, לא עכשיו, אלא אם כן באלך לפרוץ לבית של מעיה ולעשות לה רעש כשהיא ישנה-"
"כן!!! בואי נעשה את זה!!!!"
"הו" אמרה לה שירה "אוקיי- תעירי את אנבלה ותפגשי אותי בכניסה למשעול שלה-"
וכך יצאו שלושת הבנות בשלוש בלילה, כדי לפרוץ לבית של חברתם הטובה.
⋆ ˚｡⋆୨୧˚ ☮︎ ˚୨୧⋆｡˚ ⋆
בום פרק קצר
וגם הועלה בדיליי
אופסי סימן שאלה
YOU ARE READING
הלפ!
Fanfiction｡･:*:･ﾟ★,｡･:*:･ﾟ☆｡･:*:･ﾟ★,｡･:*:･ﾟ☆ כאשר שישה נערים (בני 12-13) חוזרים בזמן לשנות השישים כדי לפגוש את הביטלס ביומולדת של חברתם, דברים.. מאוד מעניינים קורים. צחוקים, צחוקים, צחוקים, אה וגם טיפה דרמה וצחוקים. אני וחברתי כתבנו את הסיפור הזה יחדיו, השם ש...
