הגורל שלנו

אילת

17:40

נקודת מבט אופק:
ירדנו מהמטוב וחיכו לנו למבורגיני ובמוו בחוץ
ועוד משהו כנראה דורון, אפשר לזהות לפי חליפת העסקים שהוא לבש "אתה בטח אופק" הוא שואל אותי ניגש אליי "ואתה בטח דורון" אני אומר, לא עף עליו כל כך "כן כן זה אני" הוא אומר, לוחץ לי את היד, "שומע מה קרה לשברוט הכחולה של השמונה מקומות?" אני שואל אותו, אני מאוד אהבתי את השברולט, הוא גם היה מאוד נוח "אהה מכרנו אותה" הוא אומר בפשטות ואני לא מבין למה "ארבע שנים האוטו הזה עשה עבודה מציונת למה מכרתם?" אני אומר, עצבני עכשיו בגלל הטימטום הזה, אני  צריך אוטו חדש כוסעמק
"מה השנתון שלה היה 2016 אז צריך להחליף" הוא אומר לי בשיא הפושטות, שמעצבנת אותי
"אנחנו בשנת 2020 כולה ארבע שנים מה כל כך דחוף להחליף אותו" אני אומר עצבני, גם כן איזה הורים יש לי, עד שהיה רכב טוב "אופק דיי תירגע באנו להנות" מאי אומרת לי, מנסה להרגיע אותי
"איפה יש מגרש חנייה?" אני שואל אותו,
"יש את המגרש שלי אתה יכול לבוא ולקנות איזה  רכב שאתה רוצה" הוא אומר, זין אני קונה אצלו אוטו "רוצה מגרש אחר" אני אומר, יודע שהוא לא אשם בהורים שלי, אבל הוא הספוג את העצבים האלה עכשיו, רוצה משהו אחר
"יש איפה שחוף אלמוג מגרש מתאים לך?" הוא שואל, חחח אני צוחק הוא באמת חושב שיש לי בעיה לנסוע "תודה" אני אומר, "טוב תקשיבו אנחנו שמים את המזוודות כל אחד עולה על בגד ים ואנחנו נוסעים לקנות אוטו חדש ובגלל שזה ליד חוף אלמוג אז נעשה שם עצירה" אני אומר, וכולם מסכימים איתי "אחי אני יכול בלמבורגיני" עמית שואל אותי, "בכייף אחויה" אני אומר, לא כזה מרגש אותי איזה מכונית לנסוע הוא רוצה שיסע במה שהוא רוצה, אני שמח שיש לי את היכולת הזאת לתת לו, לעומת אחי יניב בחיים לא היה נותן לאחד החברים שלו

למבורגיני- עמית, ליהי, מאי