הלפ!

פרק 1

עשטר מעיה ואריאל נכנסו למחסן הנמצא בירכיתיי הבית של מעיה, במטרה להגשים את חלומה של עשטר לכבוד יום הולדתה ה13.
הם עבדו עליה שעות, ימים ולילות, אבל בסופו של דבר חשבו שהצליחו.
הם עמדו לחזור לשנות השישים ולפגוש את חברי להקת הביטלס

״רק כמה שינויים קטנים״ אמר אריאל וכיווץ את גבותיו.
הוא לקח מפתח ברגים כסוף וחיזק כמה ברגים ובו בזמן מעיה הקישה ספרות על גבי לוח שחור שהוצמד למכונה המסורבלת.

״זו רק אני, או שמעיה נראית כמו בואש כשהיא מסתכלת ככה על המסך?״ עשטר אומרת.
מעיה צחקה צחוק אוטיסטי למדי ואמרה ״מי שמדברת״ שתיהן צחקו כשנזכרו באותו לילה יום כיפור.
אריאל נראה מבולבל והרים גבה שטנית אחת.
״בדיחה פנימית״ אמרו ביחד הבנות.

אריאל הניד בראשו ״אני חושב שזה יעבוד״ אמר והביט במכונה הגדולה.

עשטר נראתה כאילו היא עומדת להקיא את העוגה הכחולה שאכלה לפני כמה דקות. ״הולי שיט. זה באמת קורה???״ שאלה וקולה עלה בהתרגשות
״אם זה יעבוד. מה שלא בטוח שיקרה. אנחנו בסך הכל שלושה ילדים מסכנים. ״ אמרה מעיה והייתה חייבת להרוס את האווירה הנרגשת.

עשטר הביטה במכונה שהייתה אמורה להגשים את חלומה ולא האמינה שמשהו שהיה פעם ערימה מתכתית של שארי מכוניות הפך לקופסת הפח הגדולה והמסובכת למראה שעומדת מולה. ״אני כל כך אוהבת אתכם״ אמרה בחיוך חושף שיניים. אריאל חיבק אותה ואמר ״גם אני אותך. מזל טוב. ״
״אממממ גם אני אוהבת אותך. נראלי. כן, די בטוחה״ מעיה אמרה אחריו
״ אנלא הולכת להגיד לך מזל טוב על זה שנשארת עוד שנה בחיים. ״ עשטר חיבקה אותה ומחצה את גופה.
״אוקיי, אוקיי, אני חושבת שזה מספיק״ אמרה מעיה ונחלצה מהחיבוק עוצר הנשימה. תרתי משמע.

״אוקיי אממממ, בואו נחזור בזמן!״ אמר אריאל
הוא פתח את דלת המתכת ונכנס. עשטר נכנסה אחריו, ומעיה מיד אחריה, לאחר שהקישה עוד מספר פקודות על המחשב הקטן״
המכונה החלה לרעוד וטלטלה את גופיהם של שלושת הילדים.

⋆ ˚｡⋆୨୧˚ ☮︎ ˚୨୧⋆｡˚ ⋆

מה אתם חושבים?
אוקע אממממ מקווה שנהניתם כזה
אם אתם רוצים תקראו גם אצל האמא של זונה
אוקע אני אלך לי עכשיו
בבי :)