"one more night" - Season 2 H.S fanfic

פרק 3

הרצון העז הזה לנשק אותה בוער בי שוב מאז חודשים שלא היה בי צורך כזה.

ופתאום הרגש המוזר הזה, שלא היה בי כמה חודשים מתפרץ. קוראים לזה געגוע עד כמה שאני זוכר.

ואני שונא את עצמי לא על זה שנתתי לה ללכת, אם כי האשמה אכלה אותי חודשים וממש עכשיו, ממשיכה לאכול אותי.

ואני שונא את עצמי כי שיקרתי לעצמי, אמרתי שאני לא מתגעגע יותר, אמרתי שהיא לא חסרה, יש אחרות, היא לא בשבילי. אמרתי ששכחתי אותי. אבל חוץ מלשקר ולהכחיש, לא עשיתי הרבה. רק המשכתי לחשוב עלייה ורק עלייה.

וזה מצחיק שכל דבר קטן מזכיר לי אותה, מצבע אדום ועד קופסת סיגריות זרוקה ברחוב. וכשיש ברקים ורעמים אני רוצה רק לחבק אותה. אבל היא לא כאן, ואני אומר לעצמי שהמשכתי הלאה.

ואני שונא אותה, על שהיא עזבה אותי, על שהיא התנשקה עם מישהו שלא אני, על שהיא לא מתקשרת, על שהיא לא דואגת, על שהיא לא חוזרת. אני שונא אותה כל כך, היא גרמה לי לאהוב אותה.

אבל הנה מסכת 'ההארי' חוזרת לפניי.

וגם מסיבה קולנית שכזו לא משפרת את מצב רוחי.

"האם זה הארי סטיילס הידוע?" אייזיק מתיישב לצידי.

מבטי נעול על כל הרוקדים השיכורים שבחדר הקטן המצחין מאלכוהול ובירות.

"יאן לגמרי הצליח הא?" אייזיק אומר. גם הוא, כמוני, נועל את מבטו.

עייני מחפשות את יאן, בשנייה מוצאות. הוא דבוק אל זואי כשבקבוק וודקה בידו המורמת. הוא לגמרי זונה.

"איך זה שלא ראית אותך קודם?" קול נשי לוחש באוזניי ושתיי כפות יידים קטנות צצות ממאחורי גבי אל בית החזה שלי.

אני מסתובב אלייה.

"הארי." היא מצחקקת את שמי. היא מושיטה לי בקבוק של איזה משקה אלכוהול שלא ראיתי בחיי.

אני מקמט את מצחי. אני פותח את פי בכדי לשאול מי היא? מכירים?

אך היא קוטעת אותי כשהיא אוחזת בחולצתי וגוררת אותי אל הפינה הריקה שבחדר.

גבי מתנגש אל הקיר הכתמתם והיא נצמדת לגופי ומלטפת את שיערי. וזה מרגיש כל כך גרוע. כמו אונס, ואני הילדה הטובה מהבית של השכן.

"אנחנו... מכירים?" אני שואל כשהיא מעבירה את לשונה על גשר אפי.

"לא ממש. עוד לא." היא צוחקת. מעיפה את שיערה החום וחוזרת הפעם לנשק את צידי שפתיי.

"תשתה." היא מצווה ובאיטיות מצמידת את הבקבוק לשפתיי.

"אני לא-"

היא מקמטת את גבותייה העבות במקצת, "אתה מדוכדך. תשתה." היא מחייכת קלות. אני מרים את הבקבוק כששפתיי מוצמדות אליו, כל המשקה המר והחזק גולש אל גרוני.