החיים אחרי הנובל

פרק 2- חשש הפצת הרכילות

"זה שלילי" אמר שלדון בקול שקט ומעט מובס.
"מה??" איימי אמרה בהפתעה,
"אתה בטוח?" היא לא צפתה את זה.
שלדון הנהן והראה לאיימי את המקל הלבן בעל המלבן הקטן באמצע שבו היה מסומן קו אחד בלבד, בודד, המרמז על בדיקה שלילית. איימי בהתה בבדיקה השלילית ולא אמרה דבר.
היא הרגישה שהקו היחיד הזה מוחץ לה את הלב.
לפני שסיפרה לשלדון היא כל כך פחדה אבל בזמן שהם חיכו יחד לתוצאה איימי הבינה שהיא מקווה בכל ליבה שהיא תיהיה חיובית. "את בסדר?" שאל שלדון את איימי, שנראתה מדוכדכת.
"כן... אני חושבת, אחרי הכל, זה לא שאיבדנו משהו, הרי מעולם לא באמת הייתי בהריון." היא אמרה, כאילו בקלילות, אך בקולה היה אפשר לשמוע אכזבה ועצב מובהקים שאפילו שלדון, שהיה גרוע בלהבין מה אחרים מרגישים, שם לב לזה.
הוא לא היה בטוח מה לעשות, הוא מעולם לא היה בסיטואציה כזאת לפני כן והוא לא ידע מה לומר בכדי לעודד אותה, אך לפתע נזכר באירוע שקרה לפני קצת יותר משנה, כשהם היו מועמדים לפרס הנובל אך היה נראה שהמתחרים שלהם יזכו, ואיימי הרגישה שזה בגללה והיא הייתה מאוד מדוכאת וכל מה שהוא עשה כדי לעודד אותה היה לחבק אותה ולשיר לה "חתלתול רך."
שלדון התקרב אל איימי עוד קצת וכרך את זרועותיו סביב כתפיה והניח את כף ידו על ראשה, בדיוק כמו שעשה בפעם הקודמת.
איימי התמסרה לחיבוק והניחה את ראשה על חזהו.
"חתלתול רך, חתלתול חמים, כדור קטן של פרווה..." התחיל שלדון לשיר.
דמעה החליקה במורד לחייה של איימי אך היא נגבה את זאת לפני ששלדון שם לב.
* * * *
באותו ערב איימי הלכה להודיע לפני שהיא לא בהריון לפני שהיא תספר לכל חבריה שהיא כן.
היא הלכה לדירה שמימול וסיפרה הכל לפני תוך כדי שהשתיים שתו יין מכוסות גבוהות ועגלגלות.
"וואו אני לא מאמינה, את בסדר?"
שאלה פני והניחה את ידה על זרועה של איימי לעידוד.
"כן, אני בסדר, נראה לי." איימי אמרה.
"ואיך שלדון?" שאלה פני, היא קיוותה שזה לא השפיע עליו יותר מידי, הרי הוא ידוע בהיותו רגיש.
"הוא בסדר, אני מקווה..." איימי השיבה, ולגמה מכוס היין שניצבה מולה.
"אני כאן בשבילך, את יודעת." פני אמרה וחיבקה את איימי.
"תודה, את חברה טובה." איימי השיבה בהוקרת תודה, היא לא ידעה מה היא הייתה עושה בלי פני, שתמיד הייתה שם בשבילה, גם בזמנים הכי קשים.
לאחר כמה דקות שבהן איימי ופני המשיכו לדבר נשמעה דפיקה בדלת.
*טוק טוק טוק*
פני ואיימי,
*טוק טוק טוק*
פני ואיימי,
*טוק טוק טוק*
פני ואיימי.
לפי הדפיקה הכפייתית האופיינית לשלדון, פני ואיימי מייד ידעו במי מדובר.
"פתוח!" פני קראה לכיוון הדלת ושלדון פתח את זאת ונכנס.
"היי שלדון, איך אתה?" פני שאלה ודאגה קלה נשמעה בקולה, כמו בקול אחות גדולה לאחיה הקטן לאחר שנפל וקיבל מכה.
"בסדר... למה את שואלת?" שאל שלדון בבלבול, הוא לא ידע שאיימי סיפרה לפני הכל.
"אני סיפרתי לה על בדיקת ההריון."
איימי סיפרה לו, "אני מקווה שזה בסדר מצידך."
"אהה, כן אני בסדר." אמר בקול אדיש וישר המשיך "ידעתן שיש בשתן של נשים בהריון הורמון מיוחד הנקרא hCG המופרש מהשלייה ובדיקת ההריון מזהה אותו וכך אפשר לדעת אם האישה בהריון או לא?"
איימי כבר ידעה את זה, כמובן אך פני לעומתה גילגלה את עיינה, נגעלת במקצת.
"הוא ממשיך לספר עובדות משעממות על דברים מגעילים, הוא בטוח בסדר."
שלדון הרים גבה.
"את בטח השתמשת במלא בדיקות הריון בחיים שלך, בהתחשב בכמות האנשים שעשית איתם משגל, לא מעניין אותך לדעת איך זה עובד?"
שלדון שאל ותוך כדי זה עקץ את פני.
"לא." אמרה פני נחרצות ושוב גילגלה את עיינה.
"טוב, תשארי בורה." שלדון אמר ומשך בכתפיו, מבין כי לגרום לפני לרצות ללמוד זה כמו להילחם בתחנות רוח- חסר סיכוי.
"איימי אני הולך לישון, את באה?" הוא פנה לאישתו בשאלה.
"כן, אני באה, לילה טוב פני." איימי אמרה, הניחה את כוס היין, והיא ושלדון חזרו לדירתם והחלו להתארגן לשינה.
* * * *
השעה הייתה 2 בלילה ושלדון התהפך בשנתו. הוא הניח את ידו בצידה השני של המיטה, במקום שבו איימי הייתה אמורה להיות, אך הרגיש כי המיטה קרה ואיימי אינה שם.
שלדון התעורר, התיישב במיטתו ושיפשף את עיניו, מנקה את קורי השינה.
הוא קם והלך לראות אם איימי באמבטיה אך אז שמע קולות בכי מן הסלון.
"איימי?" הוא קרא ויצא מחדר השינה אל הסלון ומצא את איימי יושבת על הספה ובוכה.
היא הייתה עטופה בחלוק ושערה היה פרוע.
היא הייתה מכורבלת בתוך עצמה ודמעות גדולות ורטובות נספגו בחלוק שלה.
"מה קרה?" הוא שאל ובדאגה וקמט קטן הופיע בין גבותיו.
הוא הלך לכיוון איימי והתיישב לידה.
"זה בגלל בדיקת ההריון?" הוא שאל.
"כן!" איימי אמרה תוך כדי בכי תמרורים, שלדון לא ראה אותה בוכה ככה כבר הרבה זמן.
"אני לא מבין, את יכולה להסביר לי?"
שלדון שאל, מקווה שיוכל לשפר את המצב אם יבין אותו יותר לעומק.
איימי ענתה תוך כדי בכי "אני יודעת שהתינוק הזה מעולם לא היה יודעת מה איתך אבל שמחתי מזה!" היא נשמעה מתוסכלת.
שלדון השפיל את מבטו לרגע אל מכנסי הפיג'מה המשובצת שלו ואז הישיר מבט אל אישתו הבוכייה.
"גם אני שמחתי מזה, באמת קיוויתי שהתוצאה תיהיה חיובית." הוא התוודה.
איימי לקחה את ידו שאלה בדהמה "באמת? אז למה לא אמרת כלום?"
שלדון חשב לרגע, מתבונן בתקרה.
הוא חייך אל איימי חיוך קלוש וענה "אני מניח שרציתי להיות חזק בשבילך, כמו שאת עשית בשבילי כל כך הרבה פעמים."
איימי הניחה את ראשה על כתפו של שלדון ושערה הסבוך התחכך כנגד לחיו.
"אתה לא צריך להיות חזק בשבילי, העובדה שגם אותך זה העציב מנחמת אותי, זה אומר שאנחנו מרגישים אותו דבר."
היא אמרה, מנוחמת במקצת וחיוך קל הופיע על שפתייה.
שלדון כרך את ידיו סביב כתפייה והם ישבו כך בלי לדבר במשך דקות ארוכות.