PINOCCHIO / פינוקיו

PINOCCHIO-20

"אל תדאג יותר." ניחמתי והוא התרחק ממני, שואל בקול עצוב-
"אפשר לקנות גלידה ולנסוע לטאה? לוודא שהוא חיי?"

"אפשר לעשות רק אחד מהדברים."

"הו... אז אפשר את הגלידה?"

-

נ.מ כללית.

אם טאהיונג היה יכול הוא כנראה היה קובר את עצמו באותם רגעים, אם טאהיונג היה יכול הוא היה רץ לאמא שלו ונכנס חזרה לרחם שלה,
אם טאהיונג היה יכול, הוא כנראה היה מתחבא בחזה של ג'ונגקוק.

אבל טאהיונג לא יכול.

'רוצה להתחתן עם ג'ונגקוק'

הוא לא ידע מה יכל לענות, הרי אם יענה 'לא' הוא... ישקר? ככה פחד,
אך גם לענות:'ברור גברת ג'ון! אני אשמח להתחתן עם הבן הפוגעני שלך. חלום חיי!' לא היה אופציה מבחינתו.

אז הוא עמד שם, מאדים בחוסר אונים.

"אמא..." הקול המובך של דירה 12 נשמעה בברור וטאהיונג הסב את מבטו אליו,

"את לא אמורה להציע לנו לשתות?'

"'כן יופי ג'ון! תעזור לי להתחמק מזה!'

"מה אני המשרתת שלכם? לכו תקחו לבד." פינוקיו כימעט וצרח בהקלה כשהרגיש שהתשחרר מהמצב הזה-

רק שטעה.

"כלומר אחרי שאקבל תשובה."

"אמא!"

"לא זה בסדר, אני לא ממש בגיל לחתונה גברת ג'ון." טאהיונג קד בעדינות ולא הרים את ראשו למשך כמה שניות.

"אמא בבקשה עזבי אותו."

"צחקתי בנוגע לחתונה אבל... לא היית רוצה לנסות לצאת איתו?" הקול העדין של אותה אמא גרמה לטאהיונג להזדקף באיטיות.

מחייכת אליו בקבלה.

"אתה לא צריך לענות על זה." ג'ונגקוק טפח על גבו וזרק מבט מעוצבן לאימו, מתכוון לקחת את טאהיונג משם אך הוא עצר אותו בשילוב ידיים מלא בביטחון.

"מממ, מכירה את זה שאת ממש רוצה משהו אבל את יודעת שזה פשוט לא טוב?" פינוקיו שאל,

"כן, אני מכירה."

"ככה זה גם איתנו." האם והבן השתתקו, מבינים לאט לאט מה שטאהיונג אמר,
מרגישים צביטה בלב.

"אז אני מבינה שבאמת ניסיתם?" היא חייכה חלושות, לא מראה שהייתה מופתעת לגמרי מהעובדה שבנה באמת וניסה להיות בן למרות שבראשה רצו מלא שאלות.

"בערך." ג'ונגקוק ענה בקצרה,
"אבל אני לא בטוח מה היה שם." הוסיף.

"עזבת אותי." טאהיונג ציין, מנסה להרגע כיוון שגברת ג'ון הייתה שם אבל הרגיש טעון יותר מאי-פעם.