מקהלה של אדם אחד,
מנגנת חסרת כל פחד,
אך ברגע שלשיר קול יצטרף,
מיד במסכה אטומה תתעטף.
מנגינה אז תדמום ושקט ישתרר,
ורק המבט הנבוך ביניהם יישאר,
כי הלבד הוא שלה,
והיחד לא בשבילה,
אחרי שנים של בדידות,
ביניהם לעולם לא תחזור האחדות.
על החום היא וויתרה,
ורק העצבות נשארה,
והקור פושה כעת בכול.
יש שיאמרו שעזבה,
יש שישכחו האהבה
שנתנה תמיד בלי לשקול.
YOU ARE READING
מסכה כואבת
Poetryלפעמים כשהקירות סוגרים עליך מכל הכיוונים, כשאתה מרגיש שאתה נופל ואף פעם לא נעצר, כי אין קרקע תחתיך שתתפוס אותך, ואתה מסתיר את הרגשות מפני העולם, אבל בכל זאת מתוסכל כשאף אחד לא רואה עד כמה שבור אתה - הדמעות שלך הופכות למילים שננסכות על הדף בייאוש...
