"היי בייבי..." יונגי נכנס לחדר והתיישב על הרצפה לידי "סליחה שהשארתי אותך לבד בבית לכמה זמן פשוט הלכתי לקנות לך שטיח כדי שלא יהיה לך קר..." יונגי פרס את השטיח על הרצפה נעמדתי והלכתי טיפה אחורה ואז הוא שם את השטיח בפינה, חזרתי לשבת על הרצפה והתעטפתי בשמיכה.
"איך אתה מרגיש קיטן?" יונגי העביר את היד שלו בשיער שלי בעדינות.
"עצוב..." מילמלתי.
"למה? אני ממש גאה בך אתה לוקח את העונש כמו ביג בוי.. אין סיבה להיות עצובים זה נגמר מחר..."
"אבל מימיני לא התכוון... מימיני רק רצה לשתות מים.. מימיני לא משקר."
"אתה צוחק עלי? בייבי אתה צעקת עלי שאתה שונא אותי ואתה עשית את זה בכוונה כדי לעצבן אותי"
"א-אבל מימיני בחיים לא ישנא את מאסטר! מימיני לא אמר את זה מימיני לא אמר את זה מימיני מצטער!" התחלתי לבכות "מימיני לא יכל לזוז בכלל..."
"קיטן אתה הרמת את היד שלך ועשית לי אצבע שלישית. שרטת לי את הפרצוף.." יונגי המשיך. המשכתי לבכות אפילו יותר בקול והתחלתי לשרוט לעצמי את העור.
"מימיני רע מימיני רע!!! מימיני נורא!!"
"היי היי!! בייבי תפסיק אתה פגוע בעצמך.." יונגי תפס לי את הידיים "אתה הייתה תחת השפה של האלכוהול הכי חזק ביקום כולו בייבי... עלי זה לא משפיע ככה כי זה מיועד לערפדים ורק לערפדים."
"מימיני לא ידע מה הוא אומר~~" בכיתי לתוך השמיכה.
"אני יודע... הכל בסדר עכשיו, אני מצטער שכעסתי עליך... אני פשוט כל כך נלחצתי שיקרה לך משהו יותר גרוע ממה שקרה ואני קצת נעלבתי ממה שאמרת, אבל זה בסדר עכשיו כי אני יודע שזה לא הייתה באמת אתה שדיברת ואני יודע שאתה לא מתכוון לזה..."
"מימיני מצטער~~"
"אני סולח לך באמת קיטן שלי, אתה רוצה להביא למאסטר יון יון חיבוק?"
"אבל יש למימיני עונש..." חיבקתי את הדובי שלי.
"אני מבטל לך את כל העונשים חוץ מזה שאין משחקים היום ואתה לא יכול לדבר אם קוקי וטאהטאה חוץ משלום היום ומחר אתה כן תוכל, אוקיי?" יונגי פתח את הידיים שלו אלי, חיבקתי אותו חזק ובכיתי לו בכתף "דיי בייבי בוי זה נגמר לא צריך לבכות יותר." הוא נאנח ונתן לי נשיקה על הראש.
'אתה חלש מידי יונגי. אתה לא יכול לעמוד בפניו ואתה יודע את זה.. אבל לפעמים רק מספיק האיום של העונש ואז הכל בסדר...' חשבתי לעצמי וחיבקתי את ג׳ימין חזק.
"מימיני אוהב את מאסטר יון יון" הוא אמר "מאוד. ומימיני בחיים לא ישנא את מאסטר יון יון"
"גם אני אוהב אותך מימיני שלי" ציחקקתי והשענתי את הראש שלי אחורה.. "מימיני, אני מאוד גאה בך שסיימת את כל האוכל... "
"מימיני היה רעב. ומימיני ידע שמאסטר הכין את זה בשבילו כי הוא דואג לו."
"נכון" נתתי לו נשיקה קטנה ומרגיעה. "מה אתה רוצה לעשות עכשיו?"
"מימיני רוצה להתכרבל עם מאסטר כי הוא לא התכרבל איתו כמעט כל הלילה..." האוזניים של ג׳ימין התיישרו קצת והיה לו חיוך קטן ומתוק.
הרמתי אותו יחד איתי ונשכבתי על המיטה, כירבלתי את ג׳ימין מתחת לשמיכה וג׳ימין עצם את העיניים שלו.
"אל תרדם קיטן, אני רוצה לדבר איתך" חייכתי אליו ונתתי לו נשיקה קטנה על האף.
אחרי כמה זמן שמענו דפיקה בדלת, ירדתי למטה ופתחתי את הדלת. "היי יונגי היונג התגעגעת אלי?" טאהיונג ציחקק ונכנס פנימה. ג׳אנגקוק נכנס אחריו ואני סגרתי את הדלת.
"איפה מימיני?? " קוקי שאל בהתרגשות.
"מימיני עכשיו בעונש אז אני אלך להביא אותו כדי שהוא יבוא להגיד לכם שלום ואז הוא חוזר לחדר.." התחלתי לעלות במדרגות וכבר ראיתי את הראש שלו מציץ דרך חריץ קטן כדי לשמוע את מי נכנס. החזקתי לו את היד וירדתי יחד איתו למטה.
"קוקיייי" ג׳ימין קרא בשמחה והלך לחבק אותו בזמן שאני עדיין מחזיק לו את היד טאהיונג נתן לג׳ימין חיבוק קטן וליטף לו את השיער.
"לאיזה בעיות הכנסת את עצמך עכשיו גור?" טאהיונג התקופף אליו קצת, ג׳ימין לא אמר כלום והוא פשוט רץ להתחבא מאחורי.
הוא התחיל לבכות בשקט לתוך הגב שלי, הסתובבתי אליו ונאנחתי "ששש תרגע.. טאה רק שאל. אם אתה לא רוצה שאני אגיד אני לא אגיד שום דבר."
"מימיני לא רוצה שתגיד~" הוא לחש לי בבכי, נאנחתי והסתובבתי בחזרה לטאהיונג ולג׳אנגקוק.
"אני מצטער מימיני לא התכוונתי לפגוע בך" טאהיונג אמר קצת מבולבל וג׳אנגקוק היה נראה קצת מודאג בגלל האוזניים של ג׳ימין שהם היו נפולות.
"זה בסדר גמור... אתה לא צריך להתנצל." אמרתי לטאהיונג וחייכתי. הרמתי את ג׳ימין אלי "אני לוקח אותו לחדר, תרגישו בבית אני כבר חוזר" עליתי לחדר שלי והנחתי אותו על המיטה, ג׳ימין כבר הפסיק לבכות אבל הוא עדיין היה עצוב קצת "מה יעודד אותך קיטן?"
"ש-שמאסטר יתן למימיני חלבי" הוא עשה פרצוף עוזב.
"אוקי אז אחרי שהם ילך אני אתן לך חלבי טוב?" ליטפתי לו את השיער.
"כן מאסטר יון יון" הוא מילמל, השכבתי אותו על המיטה וכיסיתי אותו מתחת לשמיכה. פתחתי לו את הטלוויזיה ונתתי לו נשיקה קטנה על הראש.
YOU ARE READING
school for special creatures 2. yoonmin
Romanceחלק 2 של בית ספר ליצורים מיוחדים למי שלא קרא את החלק הראשון זה חובה. ולמי שכן קרא את החלק הראשון קריאה מהנה.
