Trouble

Part 9

עוד פרקק פיצוי על כך שלא העלתי פרק שבועיים כי אני עצלנית

״אל תלכו ותשאירו אותי איתו לבד״ התחננתי כשאני מחזיקה ברגלה של נטע הצוחקת
״זה לא מצחיק יא מעצבנות״ רטנתי בכעס ושילבתי את ידיי כילדה בת 10
״די יהיה בסדר, נדבר מחר״ מור אמרה נושקת ללחי
״אחרי השעתיים האלה אולי יקחו אותי לכלא כי יש סיכוי גדול שארצח אותו״ אמרתי בכעס בזמן שמור ונטע נראו די משועשעות מהסיטואציה
״בי נדבר מחר״ הבנות אמרו כשהן מנפפות לי לשלום מתרחקות מעייני המיואשות
הבטחתי במסדרון בית הספר ונאנחתי ביאוש
כולם הלכו. הבית ספר ריק לגמרי
רק אני ואביאל נשארנו.
הבטחתי בדלת הכיתה בחשש
״אולי הוא ביכלל לא בכיתה והוא חתך הביתה כיאה למופרע שהוא״ ניחמתי את עצמי ופתחתי את דלת הכיתה
נאנחתי באכזבה כשראיתי את אביאל יושב על השולחן ומעשן
״אה אמה״ אביאל אמר כשהוא שואף מהסיגרייה בצורה הכי סקסית שראיתי בחיי
״אה אביאל״ חיקיתי את קולו במדויק ואביאל צחק צחוק יפה ומשוחרר
הצליל הכי יפה ששמעתי בחיי.
אני לא אוהבת את האופי שלו אבל אני ללא ספק יכולה להבין למה בחורות נמשכות אליו
״נו מה נעשה שעתיים עכשיו״? אביאל שאל ואני התקרבתי אליו לוקחת ממנו את הסיגרייה ושמה אותה בין שפתיי, שואפת את העשן הסמיך לראותיי
״הופה סטון״ אביאל אמר מעט מופתע ואני גילגלתי את עייני
כשגרתי בניו יורק מיקה החליטה שאנחנו חייבות לנסות לעשן
אז בגיל 16 מצאתי את עצמי מעשנת עם מיקה באופן קבוע מאחורי בית הספר וסוחבת איתי בושם ומי פה על מנת שאמא שלי לא תריח עליי כשאגיע הביתה.
כשאימי נפטרה חזרתי לעשן בתדירות גבוהה והחלטתי להפסיק כשאבא שלי  גילה את זה ובכה בפניי שאפסיק.
אבל עכשיו? לא עינין אותי אבא שלי או זה שאסור לעשן בבית הספר ובטח שלא בכיתה.
פשוט רציתי להרגע ולא לחשוב על כלום.
״ספרי לי קצת עלייך״ אביאל פתאום אמר מוציא אותי ממחשבותיי
״מה יש לי לספר״? שאלתי כשאני מחזירה לו את הסיגרייה
״גדלתי בניו יורק ועברתי לכאן לפני שבועיים״ עניתי בקצרה מתפללת שלא ישאל יותר
״למה עלית לארץ״? אביאל שאל מסוקרן ואני נשכתי את שפתי התחתונה בכאב
בלי התראה מוקדמת אביאל קם מהשולחן והתיר את שפתי התחתונה מבין שיניי
לאחר שעשה זאת התרחק ממני באותה מהירות בה התקרב.
״הכל בסדר״? שאלתי מעט מבולבלת ואביאל הינהנן
״אל תעשי את זה״ הוא אמר בחדות ואני כיווצתי את גבותיי בבילבול
לעשות את מה?
״אז איפה היינו״? אביאל שאל מעביר נושא
״עליתי לארץ עם אבא שלי, אמא שלי נפטרה לפני שנה וחצי״ אמרתי בשקט כשאני לא מביטה בעיניו
לא רוצה לדעת מה על מה הוא חושב כרגע
ובטח לא רוצה לחשוב שהוא מרחם עליי
״מצטער על החטטנות״ אביאל אמר לאחר דקה של שתיקה מביכה 
״זה בסדר״ אמרתי בחיוך קטן מביטה בעיניו
לא מאמינה שנפתחתי ככה בפני בן אדם שאני לא מכירה ובטח שלא מחבבת
״מצטער על אמא שלך״ אביאל הוסיף ואני הבטתי בו בחיוך קטן
״אתה לא היית הסרטן שלה, זה בסדר״ אמרתי בחיוך קטן ומלא ברחמים עצמיים
״אם אני אחבק אותך עכשיו את תתעצבני״? אביאל שאל מעט משועשע ואני חייכתי מתקרבת אליו מעט עולה על קצות אצבעותיי ומחבקת אותו חיבוק קטן
צמרמורת עברה בגופי כשהרגשתי את ידיו של אביאל תופסות את מותניי ומצמידות אותי אליו כך שגם סיכה לא יכלה לעבור בנינו
כשהבנתי שהחיבוק נמשך יותר מידי זמן התנתקתי ממנו באיטיות מסיטה את מבטי מפניו
״ומה איתך״? שאלתי פתאום משום מקום מנסה להפריח את השקט המביך שהיה בחדר
״מה איתי״? אביאל שאל ואני התקרבתי אליו בשנית באיטיות
אולי זה השיעמום, אולי זה העובדה שסיפרתי לו את כאב ליבי
אבל משהו בי רצה עוד  מהקירבה הקטנה הזו
*נקודת מבט של אביאל*
״ומה הסיפור שלך״? היא לפתע שאלה בלי התראה מוקדמת כשהיא מתקרבת אליי בשנית  בצעדים קטנים