someone like me|| Taekook

-פרק 20-

השרירי רץ לחדרו ולקח את הנעליים הראשונות שראה ומיהר לרדת ללמטה, סוגר את הדלת אפילו לא נועל ורץ למכוניתו של חברו.

"מה אתה הולך להגיד לו?" שאל הבוגר שהתניע את האוטו והתחיל לנסוע, "לא יודע.. אני מתאר לעצמי שנגיע ואני אהיה מולו אני לא יצליח לפתוח את הפה" השיב השרירי בכנות, יודע שיגיע למול הקטן שאהב, ישאר חסר מילים ויכולת דיבור.

"גימין אצלו אם אני לא טועה, כי הוא רשם לי הודעה, אז אנחנו נעלה לחדר למעלה כי אני ממש לא מפספס את הרגע הזה!" קבע הבוגר, לא ממשיך את שיחתם הקודמת מאחר ולא ידע מה לענות.

"אוף הבטן שלי מתהפכת" מלמל השרירי במבוכה והחזיק בביטנו שהרגיש איך היא משתוללת מהתרגשות ופחד.

הבוגר הסתכל לשנייה על חברו שישב לצידו בחיוך, הוא כל כך מתרגש בשבילו, סוף סוף הוא יזכה להיות עם מי שרצה, עם מי שאהב, ההרגשה הזאתי ששתי החברים הכי טובים שלך מאושרים, זה מה שהוסוק הכי אוהב בעולם.

"הכל יהיה בסדר, אל תדאג" אמר הבוגר בחיוך והניח את ידו על יריכו של האחר, גורם לו להנהן ולחייך לחלון בהתרגשות.

-

"הבית מבולגן גימין! תראה את הסלון!" הצרחות לא הפסיקו להישמע בביתו של הנכה, גימין צורח מהתרגשות ורץ בכל הבית בזמן שהנכה טס עם הכיסא שלו לכל פינה בבית ומרים את הבגדים שהאחר זורק מהתרגשות.

"תסדר!" אמר הצעיר בחוסר האכפתיות, מסתובב במקום בחיוך מרוגש וצועק כמו ילדה קטנה, "מה זה תסדר!? אתה עשית את זה אז אתה תס-" צעק הנכה בפחד ובכעס, מרגיש את ביטנו משתוללת אך לא סיים את דבריו מהדפיקה העדינה שנשמעה בדלת ביתו, גורמת לעיניו של הנכה להיפתח ולצעיר להסתובב לכיוון הדלת סיבוב של 90 מעלות ולרוץ מהר לכיוונה.

"הוא פהה!!" צרח גימין שרץ במהירות שיא לדלת, "ימפגר הוא יכול לשמוע את הצרחה הזאתי מאחוריי הדלת" ילל הנכה בבושה, מובך מהמחשבה שהאחר שמע את צעקותיהם, "אני פותח!" הודיע הצעיר ופתח את הדלת, מגלה למולו את טאהיונג ואת בן זוגו.

פניו של גונגקוק האדימו שראה את אהובו עומד בדלת ביתו, "היי גים היי קוקי, הנה טאה, תהנו" אמר הוסוק במהירות מושך את בן זוגו לקומה למעלה וננעל איתו באחד החדרים.

"ה-היי" אמר השרירי וכחכך בגרונו במבוכה, "בוא תשב" הצביע הקטן על הספה והסתכל על רגליו, לא מרים את פניו לאחר.
השרירי צעד במהירות לספה, מתיישב עליה ומחכה בשקט לדבריי הקטן.

"בקשר להודעה.." התחיל השרירי לומר שראה שהקטן לא מתכנן לדבר בזמן הקרוב, "זה באמת מה שאתה מרגיש? אתה אוהב אותי?" שאל השרירי ותקווה נשמעה במילותיו, מעלה ביטחון בקטן.

הנכה הרים את מבטו לאחר, מסתכל עליו ונוסע עם הכיסא לכיוונו מדביק את הכיסא לצד הספה, ככה שזה נראה כאילו והוא יושב לידו, "א-אני לא יודע מתי זה קרה.. איך זה קרה.. אתה בן וגם אני בן. אבל אני לא יכול לעצור את הרגשות שלי" התחיל הנכה לדבר, עוצר את דבריו בשביל לקחת נשימה עמוקה, מודע לכך שלחייו אדומות כל כך אך לא נתן לזה שום יחס כרגע.