Cold blood

פרק 1 | חברות טובה.

שלך!״ צעק לי מרחוק עזרא ומסר לי את הכדור.
תפסתי את הכדור בין רגליי ורצתי איתו לעבר שער היריב, הכדור היה איתי כל הדרך לשער הקבוצה היריבה, רגע אחד שניה אחת לפני שבעטתי אותו לשער- קפץ עליי אחד משחקני הקבוצה היריבה "והפיל אותי על הדשא", הכדור המשיך להתגלגל לכיוון השער בזכות הבעיטה שנתתי רגע אחד לפני שנפלתי. כעבור כמה רגעים- כל הקהל (כל ה20 איש) קפץ בצעקות שמחה ״גולללל!״
״אתה גדול הארי׳״ קפצו עליי כל שחקני הקבוצה בצעקות ושמחה!!!
הגביע שלנו- אחרי כל כך הרבה הפסדים השגנו את גביע השכונה שלנו!
שכונת ״אדמס״ בעיר אילת זכתה במקום הראשון ובגביע השכונתי!
-//-
אז ככה נגמר המשחק האחרון שקבע מי השכונה בעלת הקבוצה הטובה ביותר בכדורגל בכל אילת.
וככה גם נגמר המשחק האחרון ששחקתי מאז 2012.
השנה 2016- עברו 4 שנים שלא נגעתי בכדור
לשואלים מבניכם, לא נפצעתי.
משחק הכדורגל הוא לא סוף הסיפור ולא מה שגרם לי להפסיק לשחק.
-
השנה 2014-
אני ומיה ישבנו על המיטה ובהינו בקירות...
״מה נעשה?״ פשאלה אותי ואחזה את כף ידי, זה מילא אותי בחום שלה. ״מה שבא לך עניתי״ ואז שתקתי, כרגיל.
היא שיחררה את אחיזת כף ידה מידי והתרחקה, קמה מהמיטה והביאה סרט, היא ניפנפה בדיסק הסרט אל מול עיניי, ״תראה מה יש לי״ התלהבה כאילו אני כלבלבון קטן שמצפה לחטיף.
״איזה סרט זה?״ שאלתי.
״דמדומים״ חייכה אליי ואז הכניסה את הדיסק לDVD ולחצה פליי, לא חיכתה לתשובה שלי.
60 דקות עברו רק דם עריפות ראשים ואש וכל עלילת הערפדים הסובבת את הסרט. שלא תבינו אותי לא נכון אני אוהב את ז'אנר הערפדים אבל הסרט הזה קצת... מוזר? יש כאלה שיצחקו או לא יבינו אבל זו דעתי.
הסרט לקראת סיום, כרגיל כמו בכל סרט, בבית בקולנוע או אצל חברים, מיה נרדמת קצת לפני סוף הסרט, קמתי מהמיטה, כיביתי את הטלוויזיה, כיסיתי אותה עם השמיכה שעל המיטה וכיביתי את אור חדרה.
יצאתי מהחדר לא לפני שרשמתי לה בוואצאפ ״נדבר מחר לילה טוב יפה, חלומות מדממים ואמוגי של לב.
אמרתי להתראות להוריה ויצאתי מהבית והלכתי לביתי.
השעה 01:25
לא הצלחתי להרדם, מחר המשחק הגדול, מי שקובע את הכל!
ניסיתי בכל מאמץ להרדם, לבסוף נרדמתי קצת לפני השעה 03:00
-
בוקר, אני כבר מוכן אכלתי, שתיתי, התארגנתי.
התעסקתי בעיסוקיי.
כעבור כמה שעות הגיע רגע האמת ... המשחק!
כבר האמת שהייתי מוכן מהבוקר עם מדי הכדורגל של ״אדמס״ האות A מקדימה בקטן ליד הלב, צבעי המדים הם כחול כולו ופס כחול משורטט באלכסון על החולצה, המכנסיים לגמרי כחול.
המספר שלי הוא 15 אני חלוץ.
---
השעה 12:00
דקות אחדות לתחילת המשחק, כבר הכרוז העלה את כל השחקנים למגרש, שיר התקווה בקע ממערכת הכריזה של המגרש כולם עמדו ושרו, לא היה הרבה קהל אבל אני אישית התרגשתי כאילו זה משחק נגד קבוצה עולמית, היה אווירה שונה מכל שאר המשחקים עד לסוף הסופי- הגמר!
-//-
המשחק החל, השופט שרק את שריקת הפתיחה, הקבוצה היריבה פתחה את המשחק, הכדור מהר מאוד הגיע אל הקבוצה שלי, אך אותי הטריד משהו אחר...
איפה מיה? היא אף פעם לא פספסה משחק שלי, כעבור כמה רגעים הכדור הגיע אליי...
-אז עד לפה אתם יודעים, שאלתם את עצמכם מה קרה שהפסקתי לשחק כדורגל?
מעבר כל הצעקות הצהלולים הטירוף של 20 האוהדים, לא אשקר רוב השמחה באה מתוך המגרש מהשחקנים.
ואני? אני עדיין חיפשתי אותה, לא עניין אותי ניצחון או גביע חיפשתי אותה.
לא מצאתי למרות שחיפשתי הלוך ושוב בכל מקום במגרש וכל כיסאות היציע.
פתאום שמעתי צווחה מקפיאה דם.
זאת היא! עלה לראשי מיד, רצתי במהירות מטורפת כמו איילה שאריה רודף אחריה.
הגעתי לשם, אני וכל שאר האנשים, היא לא היית שם, כוחות המשטרה המועטת ששמרה על הסדר הגיעו לראות מה קורה ודיווחו למשטרת אילת.
התקרבתי לשם, מיהרתי כי ידעתי שיגיעו השוטרים אני לא אוכל להתקרב בכלל.
הגעתי לתוך המבנה הקטן ששימש שירותי נכים.
היא לא היית שם, רק דם, על הקירות על הריצה בכל עבר היה דם.
הייתי המום, שתקתי, לא ידעתי מה לעשות, לצעוק? לבכות? בכלל לא הייתי בטוח שזאת היא... מיה שלי.
המשטרה נכנסה אל התא ופינתה אותי משם, לא ניסיתי להתחכם או להתנגד אז יצאתי המום לגמרי.
כעבור 10 דקות אחד השוטרים יצא והודיע שבפנים אין אף נפגע, לחגורתו היה קשור שקית קטנה שקופה, בתוך השקית היה הצמיד שלה, שקניתי לה ביום הולדת שעברה.
המשך יבוא..
תכתבו בתגובות עם אתם רוצים המשך..!?¿