נקודת מבט סקאר:
"אז איך את עם ילדים קטנים?" שאל אותי דילן כאשר נכנסנו לבית עצום מימדים כמעט כמו הבית של ג'ק אבל הבית הזה הרגיש לי יותר חמים ויותר נעים כזה ותחושה של...
בית.
"לא יצא לי להיות בחברת ילדים אף פעם אבל נראה לי אני די מסתדרת איתם." אמרתי מהרהרת ואז נוחתת בתנופה על הספה הרכה והמזמינה אחרי היום הנוראי הזה.
אחרי שעלינו לוואן שמנו את אבא שלי ואת ליאם אצל הרופא המשפחתי ואני ודילן נסענו לבית של המשפחה שלי.
חייכתי אל עבר העוזרת הנחמדה שהביאה לי כוס מים ושתיתי את המים בהתלהבות כאילו לא ראיתי מים מימיי.
יופי, כי אני רוצה שתכירי את הבן שלי." הוא אמר ואז שתה מן הכוס שהעוזרת הביאה גם לו.
ירקתי את תכולת פי שהייתה מלאה במים אל עבר פניו של דילן. אני בשוק.
"אתה רק בן עשרים ואחת איך יש לך ילד לעזעזאל? ואם כבר הסברים עכשיו נזכרתי, אני רוצה הסבר, להכל." אמרתי ועל פניי היה מבט שבור כמו של סקאר בת הארבע עשרה.
"את צודקת, מצטער, ואני גם מצטער גם בשם ליאם ואבא, חיכינו כל כך הרבה זמן לשיחה הזאת וכנראה אני זה שזכה לעשות אותה." דילן אמר והתיישב על הספה וסימן לי בידו להתיישב לידו על הספה.
"כל מה שקרה מאז שאמא נרצחה, אנחנו לוקחים את כל האשמה עלינו. אני כל כך מצטער אחות קטנה, היינו אכזריים, מגעילים נוראיים ועוד כל מיני מילים רעות שכנראה צצות כרגע בראשך.
לא התייחסנו אלייך כבן אדם, אלא ככלב.
אומנם היינו בני ארבעה עשר וגם שישה עשר, אני וליאם היינו מטומטמים, וגם כל מה שעברת עם אבא, ההצלפות, החתכים, המכות הכל.
אני מצטער על כל המכות שהחטפתי לך, עמוק בפנים שראיתי אותך כמעט כל יום שוחה בדם של עצמך, צעקתי על עצמי 'תתעורר זאת אחותך הקטנה שם!' אבל השד שלי וכנראה גם של ליאם ואבא יצא מהבקבוק וסירב לחזור פנימה.
יש דבר אחד שאני הכי מצטער עליו. שאני וליאם ניסינו לחתוך אותך לשניים, זה היה הדבר הכי זוועתי שעשיתי אי פעם, ועוד למי עשיתי את זה? לאחותי הקטנה.
אני כל כך מצטער על מה שעשיתי ואני יודע שמילים לא יעזרו פה כי אם אני לא טועה יש לך צלקת ענקית ודי מכוערת על כל עמוד השדרה.
ביום שנעלמת כל הבית היה על הרגליים חיפשנו אותך בכל מקום, אומנם עדיין לא הכי הזיז לנו מה קרה לך, כי באותו רגע היה מלוכלך אז אבא רצה לדעת איפה את כדי שתנקי את הלכלוך, בגלל זה חיפשנו אותך.
אבל אחרי שבועיים שכבר הבנו שאת לא הולכת לחזור חילחלה אלינו ההבנה שאת לא פה. ושאנחנו באמת צריכים אותך.
החיים המשיכו כמו שהם אבל עם רגל חסרה, צוואר חסר, סקרלט חסרה. אבא התקדם בענייני הפשע, אני מצאתי לי זוגיות נהדרת ואת מכירה את ליאם, כל לילה מישהי אחרת.
ופה מגיע הקטע איך יש לי ילד לעזעזאל." דילן אמר וצחק בסוף כי חזר על המשפט שאמרתי בהתחלה.
צחקתי איתו והוא במהירות ניגב לי את הדמעות שבכלל לא שמתי לב שזלגו להן.
דילן תמיד היה האח האהוב עליי, למרות שרק בגיל שמונה הבדלתי בינו לבין ליאם.
"הכרתי בחורה מדהימה, היא הייתה האישה של חיי, האישה הכי יפה בעולם, האישה שהייתי בטוח שהייתי הולך להתחתן איתה, אומנם לא התחתנו אבל היא הייתה בהריון, חודש אחרי הלידה רציתי להפתיע אותה עם הצעת נישואין.
היא לא הייתה בבית, חיכיתי וחיכיתי ושמתי לב שהגיע כבר הבוקר, פתאום אחד מהשומרים התקרב אליי ולחש לי את המילים שהרסו את חיי.
'הבחורה שלך בילתה את הלילה במיטתו של ג'ק אריסטו'
היא בגדה בי עם המטומטם הזה והשאירה אותי לגדל ילד לבד!" דילן צעק וראיתי שהוא מתחיל לאבד את זה ואני הייתי עדיין בשוק.
"ומה עשית לה בסוף?" שאלתי לבסוף בסקרנות.
"ג'ק רצח אותה. כי הוא הבין שהיא קשורה למשפחת בראון.
מאז ומתמיד היה סכסוך בן משפחת בראון למשפחת אריסטו.
אבא של ג'ק היה תמיד מכה את אישתו שהיא אמא של ג'ק, והיה גם בוגד בה, יום אחד אבא שלנו היה עד לאלימות בין הזוג אריסטו אבא שלנו הפריד בניהם, זה היה בפגישת עסקים בבית של משפחת אריסטו.
ג'ק היה אז בן שש עשרה הוא ראה רק חצי מהאירוע וחשב שאבא שלנו הרביץ לאמא שלו, מה שלא היה נכון.
בלילה ג'ק התגנב לבית שלנו ורצח את אימא שלנו.
כמה שבועות לאחר מכן ג'ק ראה את אביו מכה את אימו ולא חשב פעמיים וירה באבא שלו.
זה הסיפור המופלא של המשפחות שלנו." דילן אמר בחיוך ציני.
"רגע, אתה רוצה לומר לי שג..ג'ק ר..רצח את אמא ש..שלנו?" שאלתי בגמגום מרוב ההלם.
"כן, ג'ק אריסטו רצח את אימא שלנו."
אווווו חברים המתח פה באוויררר!!!
אני מניחה שחיכיתם יותר מידי זמן אז סליחה🌹
עכשיו נגמרה לי תקופת המבחנים אז אוכל לעלות פרקים כרגיל סוף סוף.
מקווה שאהבתם תהנו❤
YOU ARE READING
𝚃𝚑𝚎 𝙲𝚘𝚋𝚛𝚊
Action☆הושלם☆ מקום #1 במתח בתאריך- 14.11.18, 20.4.20 מקום #1 באהבה בתאריך- 7.4.19 מקום #1 באקשן בתאריך- 16.4.19, 12.03.20 "תיכנסי למועדון כאילו את סתם רוצה לדפוק את הראש ולא להרוג אף אחד, אוקיי?" אני אשתדל.
