יעוד המלכה • Mate To The Queen

ג'קסון

ישנם רגעים בהם אני מצטער על כך שאני כבר לא ילד. זה אחד מהרגעים האלו.

"הפנים שלך כל כך רכות!"

אני מטלטל את ראשי כשמיה מלטפת שיח של פרחים, חיוך מפגר על פניה. אני מרגיש כלום חוץ ממבוכה באותו הרגע.

קיין יושב על הקרקע, דופק את ראשו על העץ שמאחוריו. הוא מתביש ממיה בדיוק כמוני.

"מישהו צריך לצלם סירטון של זה," טיילור מגחכת.

אני מסתכל עליה אבל היא רק מושכת בכתפיה. "מה השעה?" אני שואל.

היא מסתכלת על הטלפון שלה. "1:31."

אני נאנח בעייפות. "היא אמורה לשנות תצורה בקרוב."

"אני מקווה שהזאב שלה יהפוך אותה לפחות מטומטמת," טיילור ממלמלת בזמן שמיה מתחילה ללחוש לשיח.

"אני רק מופתע שהכדורים והאלכוהול לא הרגו אותה," קיין אומר. הוא מרים את גבותיו כשמיה שמה את אוזנה ליד הצמחים ומצחקקת. "למרות שאני מתחיל לקוות שהם היו עושים את זה."

לפתע ידה עפה לפיה וטיילור אוספת את שיערה של מיה במהירות כשהיא מתחילה להקיא. אני מסתובב, מטלטל את ראשי למראה הטימטום של אחותי.

אני מסתכל על קיין שפשוט צופה בה, עיניו ופניו חסרות הבעה. הוא השתנה כל כך מאתמול. עיניו כהות יותר, הוא אפילו גבוה יותר, שריריו מוצקים יותר, והוא משדר עוצמה.

אזייזל מתכווצת בכניעה כל פעם שאני לידו. אבי לא יתקרב אליי, ואימי - המלכה של אנשי הזאב והדרקונים - נזהרת לידו.

צעקה פתאומית מוציאה אותי מהמחשבות שלי.

מבטי זז במהירות לכיוונה של מיה, עכשיו שוכבת על האדמה. קיין ואני קופצים על רגלינו כשהיא משחררת עוד צעקת כאב. קיין מכסה את פיה במהירות, מחניק את צעקותיה.

אני מחפש ביער מסביבנו לכל סימן של סאבים אחרים. אני מתכווץ כשאני שומע את הרעש הצורם של עצמות נשברות ומפרקים מתפצפצים. אני מסתכל על היער, לא רוצה לראות את אחותי הקטנה בכאב. אני יכול לשמוע את טיילור מנסה להרגיע אותה, אך לא נראה שזה עוזר במיוחד.

"טיילור את יכולה לשנות צורה?" קיין שואל.

"למה?"

"זה יעזור לה."

"אבל השמלה הזאת היתה יקרה!" היא שורקת.

"אז תורידי אותה."

"או אתה היית אוהב את זה, לא?" היא נוחרת ואני מסתובב.

"פשוט תורידי את הפאקינג שמלה ותשני צורה טיילור!" אני נוהם.

היא מכווצת את שפתיה אבל זזה מאחורי עץ. לאחר כמה שניות זאב לבן רץ באיטיות לכיוון קיין ומלטף בעזרת אפו את גופה המעוות של מיה.