ולא הרבה דברים גורמים לי לבכות
כמו השיר ההוא
האהוב עלייך,
שמדבר עלינו. בצורה המדויקת ביותר
שמדבר עליי, ולא טועה. אף לא במשפט.
ניסיתי לשיר אותו
אני לא מצליחה להגיע לבית השני.
לא הרבה דברים גורמים לי לבכות
כמו שתינו בגוף אחר.
עם סיפורים שונים-זהים לחלוטין
ואותו הקושי.
ואני לא מסוגלת
לראות את זה,
הדבר הזה
בלי להשוות
אותנו,
כשלם ולחוד.
אני לא אוהבת לשמוע את השם שלך
אני כבר לא אוהבת את השם שלך.
״מאיה, האם סלחת לעצמך?״
אז בא הבכי
