פרק 4

511 33 4
                                    

רק רציתי להגיד לכם שהעלתי היום שני פרקים :*

-נקודת המבט של לוק-

כשהגעתי לבית הספר למחרת אני מיד הרגשתי שאני צריך לדבר עם אשטון.

הלכתי ללוקר שלו ואיתרתי אותו, עוד פעם מדבר למייקל.

ממשיך להתרגז מהעובדה שהוא לא יודע עלי עדיין, דחפתי אותו מהצד מה שגרם לילד לילל בהפתעה נותן לצחקוק קטן לצאת החוצה.הוא הסתובב אלי בחיוך אבל קימט את המצח "או, היי"

שירבבתי את השפתיים ושמתי את היד שלי על הלחי שלו בהתגרות "הו מישהו לא שמח לראות אותי?"

 הוא נעץ בי מבט מעיף את היד שלי ממנו נגעל, "לא, לא אני לא"

"עדיין מצטט את פינאס ופרב?" מייקל גיחך גורם לאשטון להסמיק בגוון מתוק של ורוד

"אתה רואה פינאס ופרב?" שאלתי עם מראה משועשע.

הוא גילגל את העיניים מתקרב ללוקר שלו ומסתובב "לא! באמת מייקי" הוא תפס את היד של מייקל גורר אותו במסדרון, למה שאני מניח שהיה הכיתה שלו.

נעצתי בהם נסוגים, מה נותן לו את הזכות ללכת ממני?! לא משנה, הוא יכול ללכת, לא אכפת לי, הוא רק ניסיון בכל מקרה.

***

כל היום המשכתי להציץ על אשטון, זה לא שרציתי! אני נשבע, זה רק שהוא ממשיך להופיע ואני ממשיך לשים לב שהוא בטון מהכיתות שלי. אני מעולם לא ידעתי שהוא היה בכיתת הביולוגיה. מתישהו אני אתפוס את העין שלו, אני אקרוץ והוא יסתכל למטה ויכתוב משהו, הערה טובה כזאת, אפילו שהמורה לא תגיד כלום.

הוא באמת חמוד, אני שמתי לב שיש לו גומות והשיער המתולתל שלו נותן לו מראה של הילה נערית חמודה מסביבו. הוא נראה כל כך תמים כשאתה מסתכל עליו, כשאתה מדבר לאשטון פעם אחת אתה מבין שהוא בן אדם די עקשן ונחוש בדעתו.

שיעור ספורט הגיע, אני נפגשתי עם קאלום ואנחנו הלכנו לחדרי ההלבשה ביחד. כשהגענו אני שמתי לב פעם אחת נוספת שאשטון נמצא בכיתה שלי, איך אני לא ידעתי את זה? אני גיכחתי כשראיתי אותו מוריד את הג'ינס והחולצה שלו. צחקוק נפלט ממני ואני שאלתי בשעשוע, "בוקסר של ספיידרמן?"

אשטון הסמיק בפראות ומיהר לשים את מדי הספורט שלו, חולצה אפורה ומכנס כדורסל קצר, ואז נעץ בי, "הם היו מתנה!" הוא מיהר למייקל שחיכה לו ליד הדלת. אני ניערתי את הראש שלי עם חיוך בגלל התירוץ העלוב שלו והחלפתי בגדים במהירות. קאלום דחף אותי  ושאל "אז איך הדבר עם אשטון הולך?"

"הו, הוא די לא מגיב" אני לקחתי את הסניקרס שלי ושמתי אותם קרוב יותר ללוקר שלי. הלכנו החוצה מהחדר והגענו למכון הכושר.

הוא הסתכל עלי בבלבול "באמת? זה מוזר"  

"אני יודע נכון? איך מישהו יכול להתעלם ממני? אני מתכוון, תראה את הגוף הזה", אני קראתי מאותת בידי איך יש לי 6 קוביות ושרירים מדהימים. מאז שאני משחק כדורגל אני גם עובד על זה, יש לי גזרה די טובה אם אני אומר ככה לעצמי.

Chasing Ashton - HebrewWhere stories live. Discover now