סיפור ערסים- לראשונה בחיי

פרק 33-

זה היה בוקר, עומר כבר התעורר והעיר גם אותי, יש לנו בית ספר היום ואם יש משהו שאני קצת יותר שונאת מבית ספר זה ללכת לבית ספר כשאני במחזור.

לא מספיק שכואבת לך הבטן את גם יושבת בכיתה ומרגישה את כל הזרם ולא משנה כמה פדים שמת תמיד תפחדי שזה יכתים לך את המכנסיים ותהיי בדיחת השנה.

עןמר כבר הספיק להתלבש ולהכין לנו ארוחת בוקר, אך הייתה בעיה קטנטנה, כאבה לי כל כך הבטן שלא יכולתי לקום וללכת. 

"אלינוי את באה?" עומר קרא לי בפעם המי יודע כמה אך לא הצלחתי לזוז.

שתקתי נושכת את שפתיי מכאב.
שמעתי את צעדיו של עומר עולים במדרגות ונכנסים לחדר.

"את בסדר??" הוא שאל לחוץ ואני התקפלתי בתוך עצמי מנסה למצוא את הכוחות לדבר.

"קצת כואבת לי הבטן" אמרתי מעדנת את המציאות.

"קצת?" עומר שאל מגחך.

"אולי קצת הרבה מידי" אמרתי.

"צריכה עזרה?" שאל.

"אני צריכה להישאר במיטה שלך לנצח ולא ללכת לבית ספר" אמרתי יותר בכיוון של הצעה.

"אוקיי" עומר חשב קצת ואחר כך הסכים.

"יש!" שמחתי לרגע. 

"הכנתי אוכל" הוא אמר.

"אם הייתה לי אפשרות לקום הייתי קמה אבל כמו שאת רואה אני פה במשבר" אמרתי והוא צחק. 

"אני שמחה להצחיק אותך אבל יש כאלה שכואב להם והם לא יתנגדן לחיבוק ונשיקה ואולי קצת שישחקו להם בשיער ויתכסו איתם בשמיכה" רמזתי באי רמיזה לעומר.

"הבנתי אותך" הוא אמר בהרמת כתפיים ונכנס תחת השמיכה איתי משחק לי בשיער ומנשק את צווארי כאשר אני קרובה אליו מאוד. 

נאנחתי בקול כאשר עומר המשיך לנשק אותי למרות שניסיתי להשתלט על עצמי ולא לפלוט שום אנחה. 

לפתע עומר הפסיק ואני הסתובבתי אליו בחוסר הבנה.

"את כך כך מושלמת, אני לא אשתלט על עצמי בסוף" הוא הסביר ואני חייכתי באושר.

"אתה לא צרחך להשתלט" אמרתי בשקט ועומר הביט בי מופתע. 

"את רצינית?" הוא שאל. 

"לא" עניתי לשאלתו והתחלתי לצחוק. 

"את רעה! ממש ממש אבל ממש רעה! אני שונא אותך על זה!" הוא אמר וזרק עלי כרית בעוד אני ממשיכה לצחוק. 

"זה הגיע לך אחרי מה שעשית לי אתמול!"

"אבל את יודעת שקשה לי! למה בכוונה?" עומר נאנח בעצב ואני הרגעתי את צחוקי.

קמתי מהמיטה כאשר כאב הבטן נרגע וצחצחתי שיניים.

כשסיימתי לצחצח שיניים שטפתי פנים והסתרקתי מעט אחר כך התזצי על עצמי מעט מהבושם של עומר כי הציק שלי היה רחוק ממני ולא היה לי כוח ללכת להביא אותו ולהוציא את הבושם שלי.