ניפגש בסיבוב

September 1st hurts like hell.

דיייייי.
מיציתי את היום הראשון. מה זה החרא הזה? מה נהיה מכולם? מה זה החלום המגעיל הזה?
הגעתי לבית ספר עם חיוך כזה מטופש על הפנים, ובשביל מה? בשביל שעל היום הראשון תלמידי השכבות הגבוהות יחליטו להפוך את כולנו לחביתות? כולי מלוכלכת.
הלוואי ויכולתי לחזור הביתה ולקבור את עצמי באמבט שלא ייגמר לעולם.
טוב נו.. לפחות ראיתי את כל הרשימה עמוסת האנשים שהתגעגעתי אליהם- צליל, כרמל, ואלינור.
סתם צחקתי. הן החברות הכי טובות שלי- והיחידות (לא שביקשתי יותר מהן). הן הבנות הכי אמיתיות, מדהימות ומצחיקות שמישהו אי פעם יזכה להכיר.
כל אחת בחרה לעזוב אותי לכל החופש ולגלות כמה חתיכים יש במדריד, או כמה קומות סך הכל יש בכל מלון בטיימס סקוור בניו יורק, או אפילו לספור כמה עצי קוקוס אפשר למצוא בהוואי.
לא משנה. לפחות החופש עבר ואני איתן שוב.
הראשונה שרצה לכיווני וחיבקה אותי עד שנחנקתי, הייתה אלינור. החברה הכי טובה שלי. סיפור ההיכרות שלי איתה היה מאוד מוזר, ואפילו די מפתיע.
אפשר לחשוב שבכיתה ח לא היינו בכלל מאותו הזן, אנשים כמוני לא היו מסתובבים עם אנשים כמוה, עד ינואר 2014.
שיעור אנגלית שגרתי, בו אלינור אדמס החליטה להכיר אותי, ללא פחד או לחץ כמו שאר האנשים ,היא החליטה להכיר אותי, אמה גורדון- הילדה הכי מתוסבכת בייקום. ולמה אנחנו חברות כל כך טובות ?
כי הכימיה בינינו אדירה לפי דעתי . אני לא יודעת איפה הייתי היום בלעדיה, או היא היום בלעדיי.
כנ״ל לגביי כרמל, שהצלחתי להתחבר אליה בכזו קלות מהרגע הראשון שנפגשנו, אנחנו כל כך דומות שאנשים לא מפסיקים להעיר לנו על הדמיון בינינו, או על התאמות הבגדים הראנדומליות לחלוטין, או אפילו על האופי שלנו.
לעומת כרמל ואלינור , הסיפור ביני לבין צליל שונה לגמרי.
צליל, היא חברת ילדות שלי.
אנחנו מכירות מגיל 7, ואחיות מגיל 10.
הקשר בינינו מטורף, נעשה הכל אחת בשביל השנייה, תמיד נדע להרים, לעודד, ואפילו לתת ביקורת בונה מבלי שנפגע אחת בשנייה.
מה שאני אוהבת בכל אחת מהן, זה השוני ביניהן.
צליל- שנונה וחריפה, אך עם זאת הבן אדם הכי מצחיק ומתוק בייקום.
כרמל- נסיכה אמיתית, כל מה שאדם ייחל לעצמו נמצא באופי של הילדה המדהימה הזו.
ואלינור- יפיפייה בעלת סטייל מטורף. כשרונית ברמות אחרות לגמרי, ותמיד תדע להגיד את הדבר הנכון.
אני ואלינור התגנבנו מבעד לשער חזרה הביתה , שתינו מיצינו את היום הראשון ה״אדיר״ הזה.
אח״כ, אלינור הגיעה אליי הביתה, ופשוט דיברנו על הכל. מהחביתות שעשו מאיתנו היום, עד לטיול האדיר שהיה לה במדריד.
היה לי מדהים איתה , כמו תמיד.
כשהתארגנתי לשינה, נזכרתי שלא סיימתי לקרוא כמה טיפשה ומסכנה הייתי כשהייתי קטנה.
חיפשתי את היומן, שאני די בטוחה שהשארתי על המדף הכי גבוה שהיה לי בארון, אך ללא הצלחה.
אני חושבת שמישהו לקח לי אותו. ואם כן, אז שכה יהיה לי טוב. אני בצרות.