פרק 8

122 11 5
                                    

תהנו!

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

-נקודת מבט ג'י סו-

הייתי ליד מגרש הכדורגל ושמעתי צעקות, הלכתי לכיוון הצעקות.
ככה אני ילדה מסוקרנת.

"הסקרנות הרגה את החתול"- מכירים את המשפט? כי זה מה שחשבתי שיקרה לי.
לא האמנתי למה שראיתי...

ראיתי חבורה של ילדים מרביצים לילד אחר למוות, לא ידעתי מה לעשות.

זה או שאני עוצרת אותם ועוזרת לו ואז הם ינסו גם להרוג אותי או שאני קוראת למורה מבלי שידעו שאני הלשנתי.

בזמן הקצר שהייתי בבית ספר הזה הבנתי שהחזקים שורדים והחלשים לא...

פחדתי, שהם יעשו לי משהו.
למרות שהם מהשכבה שלי ואנחנו בערך, באותו גיל, עדיין פחדתי.

ניסיתי לחזור אחורה וללכת לכיתה, לא רציתי להיות מעורבת בזה.

אבל נזכרתי בתלמיד המדמם שכוב על הרצפה בזמן שחבורת התלמידים בועטים בבטנו והוא צועק מכאבים.

רצתי אל התלמיד כדי לעזור לו, אבל מישהו משך את ידי הרמתי את ראשי ופשוט התעלמתי ממנו.

מה הוא רוצה ממני עכשיו?!!

תעזוב לי את היד!
אמרתי לו כשאני עוד במצב רגוע.

הוא לא שחרר ואף תפס לי את היד חזק יותר.
זה כאב...

מה אתה עושה? זה כואב לי!
צעקתי עליו והפרצוף שלו ניהיה רך.
הוא הרפה קצת את ידו אבל עדיין החזיק את היד שלי.

אל תתערבי!
הוא אמר כשהוא מסתכל לי לתוך העיניים עם הפרצוף המעצבן שלו.

על מה אתה מדבר?
שאלתי כשאני שוב מנסה להשתחרר אך לא מצליחה.

אל תעזרי לו, אחרת את תסיימי כמוהו.
הוא אמר, ומשך אותי אל כיוון הכיתה.

אייש, עזוב אותי כבר.
אני יעשה מה שבא לי ואתה לא תגיד לי מה לעשות!
אמרתי לו, לוקחת את ההזדמנות להשתחרר ממנו כשאני מצביעה אל האוויר והוא מסתכל לאותו כיוון.

טיפש.

רצתי אל החבורת תלמידים ודחפתי את התלמיד שכמעט ,בעט בו.

השתגעתם?!
אתם יכולים להרוג אותו!
אמרתי כשאני עומדת מולם מנסה להגן על התלמיד הפצוע למוות.

הם הסתכלו עליי והתחילו לצחוק.

אחד מהם בא והתחיל לדחוף אותי עם האצבע שלו וכמעט איבדתי שיווי משקל.

הוא נגע לי בשיער וליטף את ראשי.

רק בגלל שאת יפה אני יעזוב אותך לנפשך ואדמיין שלא היית פה בכלל.
הוא אמר כשהוא מתקרב אליי.

ניסיתי להתרחק אבל הרגשתי את הקיר כך כשאני נצמדת אליו.

שמעתי צחקוקים מאחור, וגלגלתי עיניים.

הוא שם את ידו על הלחי שלי וידעתי מה הצעד הבא שלו- לנשק אותי...

אבל לפני שעשה זאת העפתי את רגלי אל איבר המין שלו, הוא נפל לרצפה כשהוא מתקפל עם עצמו כמעט בוכה מרוב כאב.

טוב, זה הגיע לו.

האחרים צחקו וניסו לעזור לו לקום בזמן כשאני מנסה להרים את התלמיד.

את לא הולכת לשום מקום, אחרי מה שעשית את תקבלי את העונש שלך!
אמר אותו אחד שהתקפל מכאבים.

הוא התקרב אליי והרים את ידו והרגשתי את הכאב של הלחי שלי עוד לפני שהוא בכלל עשה זאת.
עצמתי את עיניי מחכה לכאב שיבוא.

אך הוא לא בא.

פתחתי את עיניי וראיתי את ג'אנגקוק תופס את ידו של התלמיד עוד לפני שפגע בי.

או, היונג-נים, אניונגהאסיו.
הוא אמר לג'אנגקוק  וקד קידה וכך כל שאר התלמידים.

מה זה?! הם מכירים? ולמה הוא קרה לו היונג-נים? יכול להיות ש...

קוג'ו! (תעופו מפה).
הוא אמר חתך לי את חוט המחשבה.
הוא אמר זאת בקול רגוע אך ראו אליו שהוא עצבני.

שאר התלמידים הסתכלו עליו מבולבלים.

נה? (מה?)
הוא אמר לג'אנגקוק עם פרצוף לא מבין.

אמרתי שתעופו מפה, לפני שאני יתחרט.
יש לכם חמש שניות לעוף מפה לפני שזה יהיה היום האחרון שלכם לחיות.
ג'אנגקוק ענה והפחיד אותם והם רצו לכיתה שלהם.

לרגע אחד גם אני פחדתי, לא ידעתי שיש בו את הצד המפחיד הזה.

חיכיתי שהוא יגיד משהו אבל הוא הסתכל עליי והלך.

בויה?

עזרתי לאותו תלמיד לקום שוב אבל הוא התעלף, אייש מה אני יעשה עכשיו.

ניסיתי להעיר אותו אבל זה לא עזר.
הוא פתח את עיניו אבל לא ענה לי.

תלמידים התחילו לבוא לבית הספר ולהתחיל את השגרה.

ראיתי את טאמין ואת ג'ני נכנסים והחלטתי לקרוא להם, לעזור לי.

אך לפני שקראתי להם הרגשתי שמישהו מאחורי, לא ראיתי מזה והוא סתם לי את פי עם ידיו.

הסתובבתי לראות מי זה וזה היה אותו אחד שניסה לנשק אותי.

מה הוא הולך לעשות לי עכשיו?!

You've reached the end of published parts.

⏰ Last updated: Jul 06, 2017 ⏰

Add this story to your Library to get notified about new parts!

פארק ג׳י סו, שינית אותי.  [הפסקה]Where stories live. Discover now