●ספר ראשון בסידרה●
הסיפור מנקודת מבט של הדמות הראשית בקרוב יצא ספר מנקודת מבט של הדמות הראשית השניה
כל הילדות רוצות את האביר על הסוס הלבן עם הזמן זה הופך לחתיך עם המכונית ספורט שחורה אבל שיר לא הייתה ככה שיר רצתה את האביר שלה המתוק עם הרגשות הג'נטל...
אוקי אז ביגללcoralbar2004החלטתי לעלות עוד פרק מרוב התגובות החמודות שלה ועשיתי שהןא היה ארוך במיוחד אני לא יודעת מתי אני יעלה עוד פרק אני אני חושבץ שהשבוע אוהבת מלא נ.ב בתמונה זאת גילי עברו כבר יומים מאז מקרה המוות של אביאל ואמלי יומים בלי שינה יומים עם ים דמעות שלא מפסיקות לנזול וכמובן שנתנאל במשרד עובד ביגלל המוות של אביאל ואמלי אין מי שישמור על גל וחא רוצים להביא לנו אותו אחרי הכל נתנאל היה ונשאר עבריין אז שלחו אותו למשפחת אומנה קטנה
"שיר אפשר בבקשה לראות טלוויזיה?" שאלה אותי גילי לפתע מותיאה אותי ממחשבותי על גל "ברור בובי רק לא חדשות ורק סדרות שמתאימות לגילך" אמרתי בחיוך נשענת על הכיסא שבחדרה אני ונתנאל החלטנו שיותר עדיף שנגור ביחד וגילי תהיה איתנו אז הצבנו לה חדר פשוט יפייפה המיטה שלה בצבע לבן עם ורוד עדין והמצאים בצבע ורוד עדין ולבן חזק ומלאה בכריות נעימות ויפות בצורות שונות ומכונות מול המיטה יש את הטלוויזיה שלה שבה היא יכולה לראות טלוויזה וליד הטלוויזה יש הרבה מאוד פרפרים ורודים ויפים שדבוקים לכיר בצבע הלבן והורוד ועל ריצפת הפרקט הלבנה יש דטיח ורוד ויפייפה חדרה פשוט יפייפה
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
(זה החדר רק בלי המדף מעל הראש והשם ועם טלוויזיה ועם הרבה פרפרים ורודים ומשחקים-הערת כותבת)
"לא אני נשבע לך שאני יהרוג אותך עם הילד הזה לא יגיע לידי עוד היום" נשמע קולו של נתנאל בבית מה שמראה שהגיע סוף סוף הבית "ואתה יודע שאני לא צוחק איתך כדי שתעשה את הבחירה הנכונה" אמר נתנאל מנתק את שיחת הטלפון וניכנס לחדר של גילי "נתיייי" קראה גילי בשימחה קמה מהמיטה במהירות ורצה לעבר נתנאל בחיבוק מה שגורם לנתנאל לצחקק ולהרים אותה מיד לידו גילי ונתנאל נורא נורא קרובים
היא נורא אוהבת אותו והוא אותה "איך את אישה יפה?" שאל נתנאל מתקרב לעברי בחיוך עצוב ומנשק את שפתי עם כמה שנתנאל מראה את עצמו חזק ואחד כזה דלא בוכה אני יודעת שהוא בוכה על מות אביאל בסתר "בסדר מאמי" אמרתי בחיוך מנשקת את שפתיו באהבה אחרי הלילה הזה שלא הפסקתי לבכות על אמלי ונתנאל חיבק אותי חזק ולא הסכים לישון עד שאני לא הרגע
למרות שהןא צריך לקום בשעה 5 לפנות בוקר זה נורא רומנטי בעני "אכלתן?" שאל נתנאל בתקווה שנגיד כן אחרי הכל השעה עכשיו 4 בצהרים ואני וגילי הכלנו איתנו ב12 בבוקר האורחת בוקר ומאז לא הכלנו "לא גילי רצתה שנחכה לך" אמרתי בחיוך מלטפת את שיערה הקצר של גילי שרק שלשום היינו צריכים לספר מרוב כל הקשרים שהיו בו "אוו תודה רבה גילי בואי נלך לאכול עכשיו עם שיר?" שאל נתנאל בחיוך את גילי יודע שהתשובה תהיה כן "כןן נלך לאכול עם אמא" אמרה לפתע גילי מכניסה אותי ואת נתנאל להלם "מה קרה אמא למה יש לך דמעות בענים" שאלה גילי מנגבת את דמעותי (היא בגובה שלה כי נתנאל מחזיק אותה-הערת כותבת) "גילי את יודעת שאנחנו לא ההורים שלך נכון?" שאל נתנאל את גילי אחרי הכל אסור שהיא תחשוב שאני אמא שלה ונתנאל אבא שלה
עדין יש לה הורים אחרים אולי הם מתים אבל הם בכל זאת ההורים שלה "כן אבל אתם מתנהגים כמו אבא ואמא אז אתם אבא ואמא" אמרה גילי בחיוך גורמת לי ולנתנאל לחייך "טוב גילי אז מה את רוצה שאמא תכין לנו לאכול?" שאלתי מדגישה את המילה אמא ומורידה את גילי מידיו של נתנאל אל הריצפה "אמממ" אמרה גילי חושבת ומשחקת בשימלת הפיגמה החמודה שלה"שניצל וג'ייפס" אמרה במהירות גורמת לנתנאל לגכך קצת מה שגורם לי להיסתכל אליו במהירות
"גילי בובי אמא לא יודעת להכין אפילו חביתה את רוצה שהיא תכין שניצל וג'ייפס" אמר בגיחוח גורם לעצבים ולצחוק שבי לעלות "תתפלא אני יודעת" אמרתי בחיוך וביטחון למרות שאני לא יודעת להכין שום דבר מזה "אוף איתכם שהיה לי אח קטן מה הוא יאוכל עם לא זה " אמרה גילי בחיוך גורמת לי ולנתנאל להיסתכל אליה ולנתנאל לצחקק "הוא יאכל אוכל מזין כמו ירקות איתך ועד שהיה לך אח קטן יכח זמן גילגול" אמר נתנאל בחיוך מלטף את הלחי השמנמנה והחמודה שלה "כן ג..." לפתע נקטעתי ל פי הפעמון שבדלת הפעם הפעמון הזה לא היה מהפעמון הניסתר (ביגלל שהם פושעם והל נורא מבוקשים אז יש להם פעמון ניסתר כזה שרק אנשים שמכירים אותם או עובדים איתם יודעים אותו ככה שעם זה מישהו אחר הם ידעו-הערת כותבת)
גורם לי ולנתנאל להסתכל אחד על השניה בבילבול מי זה ולמה הוא כאן אחרי הכל לא הזמנו שום אורחים "תכחי את גילי לחדר אני יזמין אוכל לשם אחרי שאני יבדוק מי זה" לחש לי נתנאל בכדי שגילי לא תישמע "אוקי תשמור על עצמך" אמרתי מרימה את גילי לעבר חדרה וסוגרת את דלת חדרה "למה אנחנו כאן אני רעבה" אמרה גילי לא מבינה "כי... באתי להמשיך אך נקטעתי על ידי
