אני מתחמקת מללמוד לתנ"ך אז יצא לי לכתוב היום פרק שלם ולא יכולתי לעמוד בפיתוי! אז הנה הפרק, תהנו!
התגובות על הפרק הקודם היו מדהימות. אני מרגישה שהשגתי משהו מאוד חשוב בתור כותבת, שזה היה ההזדהות שלכם עם ריי. מד ההזדהות היה גבוה באופן מטורף ולמרות שהסיטואציה של ריי בפרק הקודם בכלל לא נעימה, שמחתי לראות שהעברתי את החוסר אונים והכאב שלה באופן טוב מספיק כדי שתרגישו אותה (חלק אפילו עד לדמעות!). אני מאוד אוהבת את ריי ואני מאוד אוהבת אותכם!
הפרק הבא כבר מוכן, שתדעו ;)
~~~
"לא!" שאגתי. "אין לי זמן. אני לא יכולה להעסיק את עצמי בזה!" הסברתי, מתרחקת. נשכתי את לשוני וכיווצתי את עיניי, סוחטת את הדמעות החוצה ומיד מנגבת אותן, מנסה להראות שאני בסדר. אני לא רוצה לחזור לטיפול, אני לא רוצה לחזור לכדורים.
"ריי." היא קראה בשמי. "אני יודעת שאת לא לוקחת את הכדורים שלך-"
"-אני יודעת שאת יודעת." הוספתי.
"ניסיתי לתת לך בחירה אבל את בחרת בדבר הלא נכון. את צריכה לחזור לקחת את הכדורים." היא הלכה לתיק שלה.
"לא! לא!" הלכתי אליה וחטפתי את האריזה שהיא הוציאה מהתיק.
"תביאי לי את זה!" היא צעקה, נלחמת איתי על הכדורים.
זרקתי אותם על הרצפה. "זה הגוף שלי! את לא תכריחי אותי לקחת כדורים! אמא, אני קראתי עליהם והם ממכרים! את רוצה שאני אתמכר אליהם?!" ניסיתי להכניס לראש שלה קצת הגיון.
"אז אל תיקחי אותם באופן קבוע. אפשר לקחת כדור ברגעים כמו זה, כשאת יוצאת משליטה." היא הרימה אותם מהרצפה. התרחקתי ממנה.
"אני לא רוצה להשתפר באמצעות כדורים. אני רוצה לעשות את זה בעצמי."
היא הניחה את הכדורים על השולחן. "אבל את לא יכולה ריי. את לא יכולה לעשות את הכל בעצמך."
"זה למה אני בוכה לך! אז במקום לדחוף לי כדורים, אולי פשוט תתמכי בי?" הדמעות שבו לעיניי ונפלו במהירות. אני מניחה שפגעתי בנקודה רגישה. "פשוט... לא משנה. זה כבר לא יעזור." פניתי ללכת.
"איך אני יכולה לתמוך בך כשאת מתנהגת ככה?!" היא הרימה את קולה. "את לא מוכנה לשתף איתי פעולה ואת מצפה שאני אהיה שם!"
הסתובבתי אליה, מרגישה את דמי מבעבע. "רוצה שאני אשתף איתך פעולה? סבבה." חטפתי את אריזת הכדורים מהשולחן ופתחתי אותה בזעם. אמא ניסתה לקחת את הכדורים מידיי הרועדות אך התעקשתי לבלוע אותם. הצלחתי לבלוע שניים לפני שהיא חטפה ממני את האריזה. "הנה, עכשיו אני זכאית לקבל ממך תמיכה? או שאני צריכה לבלוע עוד?" ייבבתי בכאב.
"תעשי מה שאת רוצה ריי. אני לא יודעת איך להתמודד איתך. אני לא פסיכולוגית, או פסיכיאטרית. אבל את לא מוכנה לקבל עזרה מקצועית. והמצב שלך דורש את זה." אמא הטיחה את האריזה בחזרה על השולחן. "את יודעת שאת צריכה עזרה. את יודעת."
ВЫ ЧИТАЕТЕ
Revolve
Подростковая литератураהבטתי בו מקצה החצר הגדולה בעודי ישובה על אחד הספסלים הרעועים. לא רק הבטתי בו, לא, סקרתי אותו - ראיתי אותו; צוחק ומשתובב עם חבריו, נראה כהתגלמותה של תקופת הנעורים. לפתע הרגשתי כל כך זקנה לעומתו. הוא סובב אותי על האצבע הקטנה שלו, והסתחררתי לחלוטין, מת...
