פרק 18המלא

1K 76 21
                                    

תהנו מהפרק =]

{אל תפעילו את השיר עדיין }

"יהיה בסדר " לחשתי לעצמי בזמן שהורדתי את חולצתי ולחצתי על הפצע הענק שיש לאיתן בראש .

לחצתי יותר חזק מנסה לעצור את הדימום .
אני מקווה שהוא יהיה בסדר .

__________________________________

*נקודת מבט ארין*
עברו שעות ועדיין לא מצאנו את איתן ונואל .
החיפושים אחרי ניצולים הופסקו .
דן הזמין חברים כדי לשתות ,
הם הגיעו אבל סירבו לשתות .
פעם ראשונה שראיתי אותם ככה .
אני לא מאמינה שיש מצב שאיתן ונואל מתים זה לא נתפס .
אנחנו חייבים לעשות משהו אין מצב שהם מתים הם לא יכולים למות לא עכשיו.

*נקודת מבט נואל*
אני לא שומעת עוד חפירות וקריאות , עברו שעות אולי אפילו ימים מאז שהייתה הרעידת אדמה .
אני שומעת את הטלפון שלי מצלצל אבל לא מצליחה למצוא אותו .
החום התחיל להיות מעיק וכבד בגדי כבר ספוגי זיעה וכך גם בגדיו של איתן ,עברו כל כך הרבה שעות שהדם בפצע שעל ראשו כבר נקרש .
שמעתי קול של סירנה כזאצ של המשטרה "הנה באו לחלץ אותנו יודעים שאנחנו כאן שאנחנו חיים " לחשתי לאיתן אבל תקוותי הייתה תקוות שאב הסירנה נחלשה לאט לאט עד שנעלמה.
פקחתי את עייני ,אני לא זוכרת שהלכתי לישון . התעלפתי?
לאט לאט קמתי משכיבה לישיבה כבר לא היה חם להפך היה קריר והיתבאסתי שאין לי חולצה ספייר הסתכלתי לכיוון איפה שאיתן שכב אבל הוא לא היה שם .
איפה הוא המעלית לא הייתה כל כך גדולה אבל היא הייתה מספיק גדולה בשביל מיטת בית חולים ועם כל ה"הטבות" שרעידת האדמה נתנה לי לא הצלחתי לראות הרבה מהמעלית.
"איתן"
"איתן נו ברצינות עכשיו איפה אתה ?"

*איתן*
"נו ברצינות עכשיו איפה אתה " שמעתי קול צועק לוחש .
"אני פה מצטער לא שמעתי אותך "
"אבל צעקתי איך לא שמעת אותי ?"
"יותר לחשת מאשר צעקת "
"אה "
"את יודעת בערך עד כמה התקדמו בעבודות חילוץ ?"
"אז אתה לא יודע מסתבר "
"לא יודע מה ?"
"אה "
"נואל תפסיקי להסתכל עלי במבט חושש הזה שלך ופשוט ספרי לי מה אני לא יודע ?"
"הם...הם..."
"הם מה נואל הם מה?" לא יכולתי להיתאפק כבר וצעקתי את זה .
הם הפסיקן את העבודות חילוץ עוד מליפני שעות חשבתי שישר תבין כשתשמע שהכול שקט מסביב".
"אוקי יש לך אולי רעיון איך נצא מפה ?"
"לא יש לך רעיון אולי איך נעבור את הלילה קודם בכל זאת אנחנו תקועים במעלית ממתכת שבבוקר היא כמו תנור ובערב היא כמו אמבטיה עם קרח יבש ".
"לא יודע דרך אגב למה את בלי חולצה ?"
"אגב בשתמשתי בחולצה שלי כי לך היה פצע מדמם בראש עד לפני כמה שעות ."
"אז החולצה שלך זה מה שהיה לי על הראש מקודם ?"
"כן זאת החולצה שלי "
"אה חשבתי שזה סתם סמרטוט שמצאת או משהו כזה ".
"איך יכולתי למצוא סמרטוט כשאני תקועה במעלית אה מוח?"
"צודקת טימטום שלי"

*נואל*
"צודקת טימטום שלי " איתן אמר ובזאת סיימנו את שיחתינו , נישכבתי על רצפת המעלית מקופלת לתנוחת עובר מנסה לחמם את עצמי ולהירדם בו זמנית , איתן ישב על אחד הקירות ומילמל לעצמו משהו.
לאחר שעה או דקה אין לי מושג כבר איבדתי כל תחושת זמן היתייאשתי מהניסיון לחמם את עצמי ומהניסיון להירדם גם כשאני קפואה כקוביית קרח .
התיישבתי וניסיתי לחשוב מה לעשות אבל קצת קשה לעשות את זה כשיש לך בעיות קשב וריכוז ומישהו ממלמל לידך.

Love wins everything? - מוקפא Tahanan ng mga kuwento. Tumuklas ngayon