( תפעילו את השיר כשאני אומר לכם )
הרמתי את ראשי והיסתכלתי על מי שהפיל אותי זה היה הוא זה שהיתאהבתי בו ליפני 6 שנים , עד עכשיו הוא מיתייחס אלי כמו אל כלב , למה אני עדיין מאוהבת בו אני לא יודעת . קמתי ,התעלמתי , ברחתי , היתבודדתי וקיוותי קיוותי שמישהו יבוא שלמישהו אכפת ממני אבל אף אחד לא בא , אני בוכה וחוזרת ואומרת למה דווקא אני .הצילצול נישמע ,כולם ניכנסים לכיתות ואני כמו כל יום מגיעה באיחור ,מנסה לימנוע את מצעד הבושה שלי , המיצעד שכולם בו צוחקים עלי ומפילים אותי .
ניתקלתי במישהו אבל לא באמת היה לי אכפת ניסיתי לאקוף אותו אבל הוא לא נתן לי ואמר "סתכלי לאן את הולכת כלבה "
לא אמרתי כלום התעלמתי וחיכיתי שיזוז מדרכי בל בימקום לזוז הוא צעק עלי "היי את חירשת אמרתי לך לעוף מפה ואם עוד פעם תיתקלי בי או תיתקרבי אלי את לא תישארי חייה "
"הבנתי"אמרתי והרמתי את ראשי כדי ליראות למי אסור לי להיתקרב , זה היה הוא זה היה מי שאני אוהבת לא אמרתי מילה , רצתי לכיוון השער ויצאתי מהגהינום .
הדמעות התחילו לרדת ואני רצתי הביתה ,רק קוויתי שאף אחד לא יראה .
מספיק לי שקוראים לי זונה , כלבה , שרמוטה.
אני לא רוצה שיקראו לי גם בכיינית בנוסף להכול .
הגעתי הביתה פתחתי את הדלת טרקתי אותה אחרי , עליתי לחדרי סגרתי את הדלת ישבתי על המיטה והבכי שלי רק היתחזק לקחתי את הטלפון ,את האוזניות ואת היומן שהולך איתי את כל הדרך הקשה הזאת . הכנסתי את האוזניות לאוזני והפעלתי את השיר הראשון שראיתי.(תפעילו את השיר )
פתחתי את היומן והתחלתי לירשום .
יומן יקר שלי
אתה החבר היחידי שיש לי .
היחיד שאני יכולה לספר לו את כל זה אז ...
זאת שוב אני אחרי שנישברתי .
הלוואי והוא היה שם לב אלי ולא צועק עלי
אני על הסף אני מרגישה את הדיכאון מגיע.
אני רק מחכה ליום שהוא יפתח את העיניים
ויבין שהוא פיספס שהוא שיחק בדבר שעכשיו הכי יקר לו .
אני לא רוצה יותר ללכת למקיף או כמו שאני קוראת למקום הזה לגהינום .
אני כבר לא יודעת מה לעשות .
הלוואי והייתה יכול לעזור לי .
אני חושבת עכשיו על החיים שלי ,כמה נימאס לי מהם ,אני שואלת למה דווקא אני אבל יומן יקר שלי החבר הכי טוב שלי
אני יודעת שאם הייתה יכול לדבר ולתת לי עצה הייתה נותן לי את העצה הזאת :
אל תתני להם לכבות את האור שלך ,אל תיתני להם לימשוך אותך למטה אל האפלה אל הדיכאון אל הדרך שאין לה חזור ,תראי להם שלמרות אך שהם מתייחסים אלייך את עדיין באה את עדיין נילחמת אל תיתני להם להביס אותך במלחמה הזאת .
והחשוב מכול כשאת ניכנסת דרך השער לגהינום אל תרכיני את ראשך , כי אם תרכיני את ראשך הכתר יפול . וכשהכתר נופל ,הם לא רואים ,הם לא רואים את הנסיכה שעומדת מולם , הילדה היפה , העדינה , הילדה שהם צריכים להעריץ . הילדה שהוא צריך לאהוב .
הילדה שלמרות שהיא ניכנסת בשערי הגהינום שלה , היא מרימה את ראשה ומעלה חיוך כי היא ניצחה במלחמה הזאת .
למה דווקא אני את שואלת ? אז הינה התשובה : דווקא את ,כי את מיוחדת ,כי את פשוט את , את לא מנסה להיות מישהי אחרת.
_____________________
אז היי אני יודעת שלא סיימתי את הפרק במתח אבל אני מבטיחה לכן ששווה לחקות להמשך
פרק 3 בכתיבה כרגע אני אשמח שאם יש שגיעות כתיב בפרק תתקנו אותי ואני אתקן אותן .
אה ושאני לא אשכח
שבת שלום 💋❤
YOU ARE READING
Love wins everything? - מוקפא
Romanceאיתן הוא ילד חתיך שרירי עם עיניים כחולות ירוקות ושיער חום כהה מעשן שותה סטוציונר בקיצור ערס הוא בן 18.2 ויש לו שני חברים שאיתם הוא מסתובב קבוע צחי וליאם גם הם שותים , מעשנים, סטוציונרים ערסים כמוהו יש לו אחות קטנה בשם לוסי היא בת 4 והוא שומר עליה יו...
