פרק 10

663 52 5
                                    

***סקרלט***

צ'ארלס לא אומר דבר בדרך חזרה הביתה אבל אני יכולה להרגיש את עיניו עליי. צופה בי. הפעם הזאת, אני שונאת את זה. אני רק רוצה להיעלם. אני לא רוצה שיראה אותי בכלל.
אני לא מלאך. אני חוטאת. שילמתי עבור המחיר על חטאיי. ואני עדיין משלמת אותו עכשיו.

הייתי ברת מזל שמועדון הלילה לקח אותי למרות התיק הפלילי שלי. זה היה דבר טוב שהבעלים של המועדון הוא גנגסטר בעצמו...
לא יכולתי להשיג עבודות אחרות. האפשרויות שלי היו מוגבלות לאחר קבלת תיק פלילי.
לא הייתי עוד 'אזרחית'. הם התייחסו אליי כמו חיה מסוכנת שעלולה לפגוע בחברה.

אני מניחה את ראשי כנגד החלון, מביטה בעצים החולפים.
זה נגמר עכשיו...

ברגע שהוא מחנה את המכונית במוסך, אני מזנקת מחוץ למכונית והולכת לחדר שלי.
אני שומעת את צעדיו המהדהדים של צ'ארלס מאחוריי אבל אני לא מסתובבת.
ברגע שאני נכנסת לחדר שלי, אני במהירות זורקת את חפציי לתוך המזוודה שלי.

"מה לעזאזל את עושה?" אני שומעת את צ'ארלס שואל אותי אבל אני עדיין לא מתייצבת מולו.

"אורזת."

"למה לעזאזל את אורזת?"
אני לא עונה.
"סקרלט תסתכלי עליי."
אני ממשיכה למלא את המזוודה שלי.
"תסתכלי עליי!" הוא אומר יותר כועס עכשיו ואני מצליפה את פניי אליו.

"מה? שמעת את מה שהיא אמרה. אתה יודע מה אני עכשיו. פושעת. איך אני יכולה להישאר? זה עדיף עבורי לעזוב ואני מבטיחה לך אני אשלם בחזרה את הכסף ברגע שיהיה לי אותו."

"פאק, זה לא מה שאני מתכוון. תפסיקי לקפוץ למסקנות כל כך מהר."

"אז מה אתה רוצה ממני, צ'ארלס? מה אתה רוצה שאגיד?" אני זורקת את ידיי באוויר.

"מה שהיא אמרה, תסבירי לי את זה."

"אין מה להסביר. מה שהיא אמרה זאת האמת, בסדר? אמרתי לך. אני לא... טובה."

"שאלתי מה לעזאזל קרה!" הוא שואג עליי.
אני מעבירה את אצבעותיי בשיערי בתסכול. אני שמחה על הכעס. הוא עוצר אותי מלבכות.

"בסדר, אתה רוצה לדעת מה קרה? טוב, אני אספר לך. הם באו לקחת את הבית שלנו. האנשים האלה. הם באו לקחת הכל ולהשאיר אותנו ברחובות. לא יכולתי לתת לזה לקרות. ניסיתי לעצור אותם. לא הייתי נותנת להם לקחת שום דבר מהדברים של ההורים שלנו. אז כדי לגרום לי להפסיק, הבחור ההוא כיסח את אחי הקטן. הוא כבר היה חולה בזמן הזה והוא צעק בכאב."
קולי רועד, שפתיי רועדות.
"לוקאס קרא לי, כדי לגרום לזה להפסיק. ניסיתי אבל הוא היה חזק ממני, אז עשיתי מה שיכולתי לעשות. לקחתי אבן והכיתי אותו חזק בראש. הוא נשלח לבית החולים עם דימום פנימי במוח ואני נכלאתי. אתה מרוצה? עכשיו תן לי ללכת."
אני גוררת את המזוודה איתי ומנסה לצעוד דרך הדלת אבל צ'ארלס חוסם אותי בגופו.

השטן לצידיWhere stories live. Discover now