מרתון יומולדת-פרק 34

1.9K 109 5
                                    

^נקודת מבט של דנה^
עכשיו אנחנו במטוס, באמצע הטיסה ואני... אני רק דואגת למה שיהיה, איך אני אדבר על מה שקורה עם אלירן, אמנדה, הורים, מאיה וברור שעידו.
"מוכנה?" שאל עומר כשהגענו לשדה תעופה בתל אביב.
"מוכנה" עניתי וחייכתי אליו.
אני מוכנה? מקווה.

^נקודת מבט של עידו^
אנחנו בדיוק קונים כרטיסים לניורק ומולי עומדת דנה, מחזיקה ידיים עם עומר.
כוסעמק.
"דנה" אמרה אמנדה ורצה לחבק אותה.
"את מפגרת או מה?!" כעסה עליה ורק אני עומד נועץ מבט בעומר.
"מה קורה פה?" שאל אלירן מביט בידיים המוחזקות של דנה ועומר.
"אני אלך" אמרה דנה והתחילה להתקדם במהירות ואני... אני לא מפספס שניה והולך אחריה כדי לקבל הסבר.
היא חייבת לי הסבר, חייבת!

^נקודת מבט של דנה^
אני לא יכולה, אני פשוט לא יכולה לעמוד בזה.
אני מרגישה בוגדת, מרגישה רע עם עצמי.
אבל עומר.
עומר הוא מקסים ואני אוהבת אותו ומעידו פשוט ירד לי.
אני לא יכולה לשלוט ברגשות שלי.
הלכתי במהירות ויצאתי מהשדה תעופה.
"דנה"
נשמע צעקה. עידו... אני אזהה את קולו בכל מקום.
איך אני אספר לו עכשיו הכל? איך?!
נעצרתי בשניות והוא רץ אלי.
"מה" עניתי רק מחכה ללכת.
הדמעות על הסף, בכל שניה הן פשוט יפלו על לחיי ואני אגיש חלשה מולו.
בלי הגנה בלי שום דבר .
"מה קרה לך? למה פשוט הלכת" שאל כועס.
"אני לא יודעת עידו"עניתי בכנות. אני לא יודעת בעצמי מה אני עושה אבל... אני פשוט הולכת לפי הלב לא?!
כולם אומרים שצריך ללכת לפי הלב ולא לפי המוח, אז הנה.
"למה את עושה לי את זה?" שאל עידו.
ידו התקרבה לידי וניסתה לתפוס אותה אך הזזתי אותה.
"דנה" קרא לי שוב כי לא עניתי.
אני לא יודעת באמתתת
מה אני יענה לו עכשיו.
שתיקה.
זה כל מה שיצא מפי.

^נקודת מבט כללית^
דנה עמדה כולה רועדת. לא יודעת מה להגיד ומה לא. קשה לה, מאוד.
"אוקי, אז תעני לי על דבר אחד אחרון" אמר לה עידו והיא הרימה את מבטה כלפיו.
"את אוהבת אותי?" שאל תשאלה שפגעה בול בליבה של דנה.

^נקודת מבט של דנה^
לפעמים אני חושבת שהיה עדיף שאני פשוט אמות. כאילו באמת, במה אני מועילה בעולם הזה?! אני רק גורמת לכולם צער. לכולם.
"לא" המילה הזאת יצאה כלחישה ושברה כל חומה הכי קטנה שהיתה לי אייפעם.
עוד לפני שבועיים הייתי בטוחה שאני ועידו זה לנצח. לנצח נצחים.
אבל...
טעיתי
"הבנתי" ענה עידו בצער.
"אז את לא תראי אותי יותר" אמר וליבי החל לדפוק.
הוא הסתובב והלך. פשוט הלך ואני עומדת שם לבד מביטה בגבו ההולך ולא יחזור.
השפלתי את מבטי ודמעותיי החלו לזלוג
"דנה" נשמע צעקה.
הרמתי את מבטי ופגשתי במבטו של עידו.
"אני אוהב אותך ותמיד אוהב"
אמר ואז הדמעות פרצו כל דבר אפשרי ופשוט זלגו להם על לחיי.
נשמעו צעדי ריצה ועומר התקרב אלי.
הבטתי בו ופשוט חיבקתי אותו.
אני אוהבת אותו.
מאוד.

***
חזרנו הביתה ואני הייתי עייפה במיוחד אחרי שיחה ארוכה שלי ושל ההורים שלי.
עומר נסע לביתו ואני לבד בביתי סגורה בחדרי.
טיקטוק נשמע בדלת וקמתי לפתוח אותה.
"אפשר?" שאל אלירן.
הנהנתי ופתחתי תדלת לרחבה.
אלירן התקדם לכיוון מיטתי והתיישב עליה.
"על מה רצית לדבר?"-שאלתי אותו והתישבתי לידו.
"את יודעת שאני אוהב אותך, את אחותי הקטנה ואני תמיד אעמוד מאחורייך ומאחורי כל החלטה שלך" אמר וקירב אותי אליו.
"תסבירי לי אך הגעת למצב הזה?!"-אמר וחיבק אותי.
"לא יודעת אלי, באמת פשוט מאז שעידו השתכר וכמעט וחנק אותי למוות, ירד לי ממנו מרוב כל החששות שהוא יפגע בי"-אמרתי לו בכנות את כל מה שישב לי על הלב לגבי עידו.
"ועומר?"-שאל ואני קמתי ממטתי באנחה גדולה.
"מה עומר"- החלתי לומר ונעמדתי מולו. "עומר מקסים ובאמת אני אוהבת אותו, אני מרגישה טוב עם עצמי שאני איתו. אני מרגישה חופשייה, טוה לי איתו"-אמרתי לו והוא חייך אלי.
"אני רואה את מאושרת..."אמר וקם ונעמד מולי.
"אני באמת מאושרת"-אמרתי לו. "אני מקווה שאת בטוחה בהחלטות שלך קטנה"-אמר וחיבק אותי.
"אלי"-התחלתי לומר. "האא"-ענה מחכה שאני אגיד לו מה רציתי.
"מה עם מאיה?"-שאלתי והוא נאנח. "מאיה עברה למקיף אחר"-אמר והנהנתי.
גם אני במקומה לא הייתי נישארת באותו מקיף עם מישהי כלקחה לה תחבר. זה דוחה.
לפחות לדעתי. אני ממש דוחה.
"אל תדאגי הכל יסתדר"-אמר, חיבק אותי ויצא מהחדר.

אהבה ממבט ראשון- Love at first sightWhere stories live. Discover now