the distence

פרק 38

יום שישי בבוקר, קמתי בתשע כי לא הלכתי לבית ספר, הנסיעה לרמת הגולן ארוכה והיינו צריכים לעבור במושב לפני.
ארגנתי תיק יום לפני כדי שאני לא יתעכב, לבשתי את החצאית ג'ינס בצבע ירוק זית מ H&M עם הכפתורים באמצע וחולצה שחורה עם כובע גרב שחור וכיתוב בצבע אפור של love yourself.
היה קר בחוץ אז לקחתי גם מעיל בג בצבע ירוק זית אבל השארתי אותו פתוח ונעלתי את הדוקטור מרטינס השחורות.
יצאנו לכיוון המושב, לזמרת האהובה עליי יצא שיר חדש אז אני חורשת כדי לדעת אותו בעלפה.
סברינה קרפינטר זה השם שלה אהבתי אותה מאז שהייתי בת 14 יצא לה שיר שקוראים לו run and hide, כל הדרך רק חשבתי על כמה שאני רוצה לראות אותו עומד על הרגליים סופסוף.
הגענו למושב,כבר למדתי חצי שיר בעל פה, לפני שההורים שלי יורדו למטה לבית של סבתא שלי ביקשתי מהם שיורידו אותי בבית של עידו כי הוא גר לפני ושהם יוצאים שיתקשרו אליי לבוא.
יצאתי מהאוטו לכיוון הבית שלו ודפקתי בדלת, שמעתי אותו מתקרב עם הקביים, הוא פתח את הדלת וזינקתי עליו לחבק אותו "יאא אתה עומד" אמרתי "כן, איזה כיף סופסוף שאת יותר נמוכה ממני" הוא אמר "תשתוק אני לא כזאת נמוכה" אמרתי "את נמוכה" הוא אמר "סתום" אמרתי "זה מקסים" הוא אמר ונישק אותי, היתנתקתנו "אז איפה כולם?" שאלתי היתקדמתי לסלון והיתיישבתי על הספה "ההורים שלי בעבודה ואחים שלי לומדים" הוא אמר הניח את הקביים על הקיר והיתיישב לידי "אתם בטח עוד מעט הולכים" הוא אמר "כן, אני יחכה שההורים שלי יתקשרו, למרות שיש זמן כי עד שסבתא שלי תתארגן יקח שמונה שעות" אמרתי וצחקנו "רוצה לשתות משו?" הוא שאל "לא, מה פתאום, אני זאת שצריכה לטפל בך לא אתה בי" אמרתי "את לא חייבת לי כלום, העיקר שאת פה זה מספיק" הוא אמר וחייך, אני יכולה למות מהחיוך הזה, שמעתי לפתע צפירה של רכב אלה היו ההורים שלי, "נראה אותך במוצאש?" אמרתי "ברור" הוא אמר, קמתי נישקתי אותו ויצאתי.
נכנסתי לאוטו "מה איתו, יותר טוב?" אמא שלי שאלה "כן, הוא עם קביים אבל הוא יסתדר" אמרתי "יופי, שבת הבאה את אצלם?" אמא שלי שאלה "כן, יכול להיות" אמרתי ושמתי את האוזניות שלי הכנתי לי פלייליסט חדש של סברינה ונרדמתי.