פרק 40

2.4K 196 4
                                    

הרגשתי שהלב שלי לא יכול לעמוד יותר, הנשימה שלי התקשתה מרגע לרגע, הכל נהיה מסוחרר.
"יאן-יאן," שמעתי את דור אומר במעורפל.
ולפתע הכל הפך שחור.

נקודת מבט דור
"יאן-יאן" אמרתי אך היא פשוט לא ענתה, בשניות היא התעלפה בידי,.
"שלום אני צריך אמבולנס ״ אמרתי לאישה בטלפון.
" אוקיי " אמרה וניתקתי ישר.
הרמתי אותה ויצאתי לאמבולנס שכבר היה בחוץ.
" מי אתה בשבילה?״ הפקד שאל לפני שעליתי איתה לאמבולנס .
" אח של הגדול"
"תעלה " אמר וסגר את הדלתות אחריו.
'אני ויאן בבית חולים, נראה לי שתרצה לדעת' שלחתי ליון

הגענו לבית חולים וישר לקחו את יאן לאחד מהחדרים.
התיישבתי בכסא שממול וחיכיתי, עברה כבר חצי שעה ועוד לא אמרו לי כלום.
"איפה היא? " יון שאל באגרסיביות, ונראה לי שהייתה לו דמעה בעין, אבל אני לא בטוח אני רק חושש(הייתי חייבת)
" שלום אתם ליאן בוזגלו?" לפתע הרופא שאל.
" כן נו מה איתה? " שאלנו בלחץ , פרצוף הרופא היה נראה כבשורות רעות.
" אנו מצטערים לא הצלחנו להציל אותה , הלב הפסיק לפעום בשניות" הוא אמר משפיל מבט.
הרגשתי שאני לא מתפקד יותר, כל הרגעים שלנו ביחד עברו כסרט אל מולי והחזה מתכווץ בשניות.
"לא זה טעות תכנסו לשם עכשיו ופאקינג תצילו את אחותי אתה מבין?? זה הדבר הכי יקר לי בעולם הזה אני לא הולך לוותר עליו, בבקשה, בבקשה " אמרתי נופל על הרצפה שכבר הדמעות יצאו.
הסתכלתי על יון וראיתי שהוא לא זז, הוא עמד ולא הוציא מילה, הוא היה חיוור, ודמעות בעיניו.
" הלו? " גל אמרה מבעד לטלפון.
" גל,? " אמרתי בקול רועד.
" מה קרה דור? הכל בסדר? " שאלה לחוצה.
" זאת יאן, היא היא איננה" אמרתי בועט בכל מה שזז.
" תגיד מה זה הבדיחה העלובה הזאת? משעמם לך? " היא צעקה.
" זה לא בדיחה, בואי לבית חולים בבקשה גל אני לא יכול לעמוד בזה" אמרתי נשבר שוב.
השיחה התנתקה והבנתי לבד שהיא באה.

נקודת מבט יון
לא יכולתי להוזיז אף שריר, הגוף שלי רעד, לא יכולתי להכיל את זה, להכיל שהאהבה שלח מתה, שוכבת שם ללא מעש, רק בגללי, רק בגלל הדחף המטומטם הזה שזה רק נשיקה, רק נשיקה והיא תעזוב אותי בשקט, זה לפחות מה שהיא אמרה באותו הזמן.
"זה לא יכול להיות! " צעקתי פורץ בדמעות וכולם הסתכלו עליי
" זה פאקינג לא יכול להיות " המשכתי.
" זה לא יכול להיות, זה לא יכול להיות " לחשתי לעצמי.
" היא-? " שמעתי את גל עומדת מאחורי וגם היא לא במצב טוב, לפתע גם כל השאר הגיעו, כל החברה.
הנהנתי לחיוב והיא התחילה לבכות, היא נפלה על הרצפה ורופאים ניגשו אליה.
לא עינין אותי כלום פשוט נכנסתי לחדר שלה וראיתי אותה שם, שוכבת לא זזה.
התיישבתי ליד המיטה שלה ונגעתי בידה הקרה כקרח.
" יאן שלי, דובי, בבקשה קומי, בבקשה אל תעזבי אותי, אני יודע שעשיתי הרבה טעויות ופגעתי בך אבל אני אוהב אותך שמעת? אני אוהב אותך יותר מעצמי, את האישה שלי, את האמא לילדי, אני לא מדמיין אותך עם מישהו אחר כי זה לא יכול להיות ככה, בבקשה תתעוררי בשבילי, בשבילנו" אמרתי ובכי התחיל לצאת לי.
לאחר כמה שניות הרגשתי תחושת חום ותזוזה, הרמתי את ראשי וראיתי אותה זזה.
"דוקטור היא ערה דוקטור" צעקתי וישר כולם נכנסו לחדר.
"אתם צריכים לצאת בבקשה" הרופא אמר.
יצאנו וחיכינו בחוץ ראיתי את כולם מתחילים לעלות חיוך ואת דור כמעט ומנשק את האחיות מרוב שמחה.
"מי שליאן בוזגלו בואו לפה " הרופא אמר וכולנו הלכנו אליו.
" אוקיי אז ככה הייתה טעות, אחד המכשירים שלנו לא עבד וגרם לגוף של יאן להפוך לקר ולא להראות סימני חיים, אבל למזלנו הכל בסדר ואתם יכולים להיכנס אליה, אבל אחד אחד בבקשה, האח תיכנס ראשון אבל היא ביקשה שאחד בשם יון אם אניני טועה לא יכנס " אמר מחייך מעט.
נפגעתי, כל כך נפגעתי, אבל לא ציפיתי למשהו אחר, כולם הסתכלו עליי במבט מרחם.
" מה אתם חושבים, אני נכנס " הודעתי ופשוט התפרצתי לחדר.
" נו דור מה-" היא עצרה כשראתה אותי.
"מה-"
" אם את חושבת שבגלל שלא נתת לי להסביר וכמעט מתת את לא הולכת לתת לי להיכנס אז טעית" אמרתי, היא באה לדבר אבל זה היה מאוחר כי שפתי כבר היו על שלה, היא בהתחלה לא נתנה לי להיכנס אליה אבל הרפתה אחרי שניה, כל כך התגעגעתי אליה, לשפתיים שלה שחשבתי שאני לא אזכה יותר להרגיש, את כל מה שהרגשתי .

"אנחנו לא יכולים לחזור להיות יחד" היא אמרה והרגשתי צביטה בלב.
"מה? למה? "תקפתי.
" אני לא מסוגלת לחזור אליך בינתיים או לסמוך עליך יותר, אני מצטערת " היא אמרה והורידה מבט, לא היה לי מה לענות לה פשוט יצאתי מהחדר.
" נו מה איתה? "כולם שאלו.
" תיכנסו ותראו" אמרתי ויצאתי מהבית חולים לכיוון הבית שלי.

הלווו
אז בננות זה הפרק מקווה שתאהבו ואל תשכחו להיכנס לסיפור השני שליי
אוהבת אופירר❤️✌️

המאפיונר הפרטי שלי Where stories live. Discover now