פרק 19-

3.9K 236 23
                                    

.
"תמונה? " שאלתי והוא צחק.
" את לא באמת רוצה לעבור אז למה את עושה את זה?למה את עושה לו את זה? את הורסת אותו בזה את פשוט לא מבינה, את אחותו, את הכל בשבילו " הוא אמר אך עיניו משדרות דבר שונה ממה שהפה שלו מספר ,הוא עומד , מסתכל עליי ועושה צעד אליי, ועוד אחד , נשמותיו על פניי ועיניו נעצמות לאט.
שניה אחת בסהכ, רק שניה אחת בשביל להרגיש את שפתיו על שלי. והרגשתי את שפתיו על שלי.
״אני אוהב אותך" אמר מתנתק ממני והלך, פשוט הלך.
לקחו למוחי כמה שניות בכדי לעבד מידע ,התאפסתי על עצמי ,והזכרתי לעצמי שהזמן לא לטובתי הפעם .
לבשתי חולצת סטרפלז לבנה ומעל גקט פרחוני בצבע אדום ושורט ג'ינס עם נעלי סניקרס פשוטות,
ירדתי למטה והלכתי למטבח, לקחתי בקבוק מים ושמת בתיק, הלכתי לסלון ושכולם ראו אותי הם קמו כדי להיפרד,ליבי דופק במהרה כשהם החלו להתקרב אליי בחוסר הבנה מוחלט.
דור התקרב אליי לחיבוק אך כאינסטינקט הלכתי לאחור לא פוגשת בחיבוק שלו.
"אתם באמת חושבים שאני מסוגלת להיפרד ממישהו ממכם אחרי כל זה? " אמרתי והם שתקו. לקחתי את המזוודה ויצאתי מהבית לא מביטה לאחור.
אני עוצרת בכניסה לבית ונושמת את האוויר הקר , נותנת לעצמי שניה לעיכול ולסדר המחשבות הזועמות שלי ,
מישהו הורגש מאחוריי וכשהסתובבתי זה היה כמובן דור.
"למה את עושה את זה?״ הוא שאל בעיניים דומעות וליבי החל בהתכווצויות לא רצויות.
"חבל שלא שמעת את מה שאמרת״
" כי את תינוקת! תראי איך את מגיבה"
"לך תזדיין דור! " אמרתי וצפצוף המונית נשמע מאחורינו.
עליתי למונית,סוגרת את הדלת מאחוריי ומעלימה עין לגמרי מהרגשת כל הדברים שאני משאירה מאחור, ואם אני טועה, וסתם הגזמתי?

אני הולכת על המסוע בנמל התעופה, המזוודה וכרטיס הטיסה בידי והרגשת הפספוס לא נעלמת לה, אני מחייכת לדיילות שמברכות לשלומי ומתיישבת במושב שמיועד לי, אני מחייכת לגברת המבוגרת שלידי , שערה לבן ועינייה חומות , היא מחזירה לי חיוך , שואלת לשלומי ומאחלת לי טיסה נעימה,
תודה, אני צריכה את זה.

המאפיונר הפרטי שלי Where stories live. Discover now