"אתה חייב לנסות שוב" אמרתי לדור כאשר הוא הולך ברחבת הבית ספר ואני אחריו מנסה שיקשיב,
הוא התעלם ממני כאשר התעסק בפתיחת הלוקר הכחול שנמצא ליד כניסת הבית ספר .
"טוב אני הולכת אליה" גל אמרה והנהנתי לחיוב.
דור המשיך ללכת מהר ואני כמובן אחריו ,לפתע עצר ואני אחריו ועוד שניה עפה ,הוא פגש בשני חברים שלו ,דן וירון אם אני לא טועה, דור התקדם איתם לאחד הספסלים שמחוץ למבנה ואני איתם. אוביסלי!
" מודעת לזה שאני יותר חתיך מאח שלך? נכון?" דן אמר בנימה מתגרה ודור עשה פרצוף רציני שהגיע עם הרמת גבה "היית רוצה" אמר ואני וירון צוחקים מהסיטואציה שנוצרה בין השניים.
" יאן קובעת" דן קבע ,ואני? למה?
"אתה בטוח שאתה רוצה שהיא? בכל זאת אחים" דור אמר מרוצה מעצמו כאשר היה בטוח שאני אבחר בו,את האמת למרות שהוא אחי אני לא כל כך בטוחה שיש לו סיכוי עם עיני השלכת של דן.
"כן כן " דן אמר ושתיהם הסתכלו עליי כאל טרף.
באתי לענות ופתאום הגיע משום מקום נער שהיה נראה כאילו רוח רפאים התגלתה אליו.
" מה קרה עמית?" אמר דור .
הוא שאל ורגע עמית? זה שראיתי היום? הסתובבתי שוב והבטתי , זה אותו אחד שבו נתקלתי ,שיט,׳יאן את צריכה להבחין טוב יותר כאשר את מסתכלת בפעם הראשונה ׳הזכרתי לעצמי .והנה הדבר הכי יפה שיש, אני לא מכירה אותו, אבל הוא ללא ספק שבה אותי בקסמיו.
"הוא לא מוכן היה לשלם אז עשינו מה שביקשת והוא ברח עם הדברים" אמר מתנשף מהריצה בלחישה לאוזן דור.
" איך נתתם לזה להגיע לכך? " דור אמר בכעס ועמית רק השפיל מבט.
" סרסור" מלמל ירון ובעלתי בתוכי גיחוך
"סרסור? באמת ירון? " שאלתי אותו צוחקת.
לפתע אני מוצאת את עצמי באוויר על כתפו של ירון כאשר ראשי ועוד שניה פוגש בקרקע. "כן באמת, תבקשי סליחה"
"די נו בבקשה תוריד אותי" צעקתי תוך כדי שאני צוחקת וכאב בטן נוצר לי,
"תגיד לו דור ! ".
" אל תוריד אותה"
"ממש יופי של אח " אמרתי וירון הוריד אותי לאחר כמה דקות של לחימה.
ירדתי סידרתי את עצמי וכשהרמתי את הראש ראיתי את עמית מסתכל עלי ומחייך, חייכתי חיוך קטן בחזרה כאשר אני רואה באופק את העיניים האפורות שכל כך נקשרתי אליהם,של אביאל, ידיד טוב שלי, שלנו, תמיד בא אלינו להיות עם דור.
"שלום יאנוש "הוא אמר והביא לי חיבוק ונשיקה בלחי.
" אבוללה" אמרתי וחיבקתי אותו "סיכמנו שאת מפסיקה עם הכינוי ." הוא אומר וממני מקבל לא עם ראשי וחיוך מתפרס, הסטתי מבטי אל עמית בכדי לפגוש שוב בחיוך השובה שלו והעיניים שאני נקשרתי אליהם,הוא כבר לא היה שם. ,החיוך נעלם.
"טוב יש לה בית ספר״ דור אמר ונחרתי בבוז. "אם אתה לא לומד גם אני לא! "אמרתי רצינית והדבר היחיד שקיבלתי היה צחוק מכולם.
לא הבנתי מה פשר הצחוק אך בכדי להסתיר את חוסר ההבנה צחקתי גם אך במקום מתוחכם ומגניב זה יצא עלוב ולא חכם במיוחד.
" עמית תלווה אותה " דור אמר לעמית לאחר שהרוחות נרגעו .
"למה אני? " הוא שאל וזה כאילו שאיבדתי כל תחושה והגבה שלי עלתה מעצמה ,אני ממש לא צריכה טובות 'מה אני איזה חיידק?' חשבתי לעצמי.
"בבקשה״ הוא אמר ובסוף עמית בא איתי והיה נראה כאחד שעל סף מוות.
שקט מתוח שאר ומאחר שאני אחת שאוהבת לדבר הייתי חייבת לשבור את הקרח כמו שאומרים .
"אז מה קורה? " שאלתי אותו והוא לא ענה.
" אתה יכול לענות אתה יודע" אמרתי עצבנית .
"אני חייב לך משהו? "הוא שאל בטון גבוה
" לא , אבל לענות מתוך נימוס לא היה הורג אותך״ מממו קיבלתי רק גיחוך מתעלמת לגמרי מעוצמת קולו .
הגעתי לכיתה והוא הלך לדרכו מבלי להיפרד מה שבאיזשהו מקום הקל עליי מתתמודדות עם עיניו.
גל ואיידן היו כבר בכיתה יושבות בשולחן השמאלי ביותר, הודעתי לאיידן כי אנחנו צריכות לדבר בעזרת הפנטומימה הלא מוצלחת שלי ואני מאמינה שהיא קיבלה את המסר.
ובכך התחיל לו שיעור מתמטיקה .
YOU ARE READING
המאפיונר הפרטי שלי
Romanceיאן שחשבה שמצאה את האהבה הגדולה שלה טעתה ופשוט ראתה את האדם הלא נכון, אך שפגשה בדרך מאוד מאוד מוזרה את יון לא חשבה שזה יוביל אותה לאהבה גדולה ומיוחדת עם ריבים, בעיות ואפילו מוות, מגלה שכל המציאות שהייתה חיה בה היא אפילו לא חצי ממה שאבא שלה גרם לה לה...
