המאפיונר הפרטי שלי

פרק 38.

הי כולם דבר ראשון סליחה ממש שלא העלתי אתמול פשוט הפרק לא עלה לי וניסיתי כמה פעמים וזה לא נתן אני מעלה אותו עכשיו ומקווה שתאהבו ❤️❤️אוהבתת

הרגשתי אכזבה, שהוא פשוט משדר לי אכזבה
"יאן-יאן" קולו של יון הוציא אותי ממחשבות רבות.
"מה? " שאלתי מתאפסת על עצמי.
" בואי צריך לעלות " אמר מושך אותי לאוטובוס.
התיישבנו במושב אחד לפי האחרון, כאשר אני ליד החלון ויון במעבר.
" תגידי הכל בסדר? " שאל מביט בי במבט לא מובן
" כן למה? " שאלתי משחקת בידיו ומלטפת אותן
" סתם פשוט היית מוזרה קצת מקודם " המשיך להגיד מנסה לא לחייך למה שאני עושה לידיו.
חייכתי בהבנה והנחתי את ראשי עליו.
" תגיד איפה דור? " שאלתי מחפשת אותו בעיני.
" הוא באוטובוס השני, המורה רצתה אותו צמוד אליה" אמר מגכך, אוי כמה בעיות הילד הזה עושה.

נקודת מבט גל
התיישבתי באחד המושבים הריקים כאשר לא היה אף אחד לידי.
הסתכלתי לאחור וראיתי את יון ויאן יחד מחובקים, ממש שמחתי בשבילה.
"הי אפשר לשבת פה? " שאל אותי ויל, ויל זה אחד החברים של יון, שערו בלונדיני מעט ועיניו חומות ירקרקות.
היה אפשר לראות את שרירו מבצבצים מבעד לחולצה הלבנה שלו, שערו היה מסודר פשוט מושלם, והמכנס שקי קקי שלו רק עשה אותו יותר חתיך.
" כן בטח" אמרתי בחיוך.
הוא התיישב במעבר ואני ליד החלון.
שמתי אוזניות והתיישבתי בנוח במושב מביטה בחלון.
"גל, גל" שמעתי קול מוציא לי את האוזינה.
"מה? " שאלתי כאשר זה היה ויל.
" מה את שומעת? " שאל מגחך טיפה.
" just give me a reason to love again" אמרתי טיפה מובכת.
"שיר יפה, אני יכול לשמוע איתך? " שאל עם חיוך.
חייכתי והוצאתי את אחת האוזיניות והבאתי לו.
הנחתי את ידי על מכנסי ולפתע הרגשתי חום בלתי מוסבר, הסטתי מבטי וראיתי את ידו של ליו על ידי, הסמקתי אך לא הוזזתי את ידי, התחושה הייתה נעימה וחמה, לא רציתי שידו תזוז משם.
" תלמידים הגענו כולם לרדת " המורה צעקה לפתע.
הוצאתי את ידי מידו בלת ברירה, ופתחתי את החגורה,
" תגידי, אממ באלך לצאת השבוע לסרט? " שאל עם חיוך חושף שינים.
" אני אשמח" עניתי פשוט בחי מחשבה, רגע מה אני אשמח? לא אני לא אמורה.
"קבענו " אמר נשק חי בלחי והלך.
לקח לי כמה שניות להתאושש מזה אך קמתי לקחתי את דברי וירדתי מהאוטובוס גם אני.

נקודת מבט יאן
ירדנו מהאוטובוס ולפתע ראיתי משהו זז באיזה שיח שהיה ליד הבית ספר זה היה נראה כמו בנאדם.
התקדמתי אליו מתעלמת מיון שקורא לי.
התקדמתי לאט יותר ועוד קצת ועוד קצת, הרגשתי את ידי מתחילות לרעוד.
"מה - אתה עושה פה? " שאלתי בקול רועד מכסה את פי ומתרחקת.
" תודיעי ליון שיש לו בדיוק שבוע להעביר את מה שביקשתי או שאחרים ישלמו במקומו" אמר נעמד מעביר את ידיו על הלחי שלי.
"תעזוב אותה! " שמעתי צעקה מתקרבת, יון.
" ו יקום המלפפון ויכה את הגנן " אמר מגכך.
" מה אתה רוצה, אני עושה מה שרצית עכשיו תעוף מפה לפי שיראו אותך" יון אמר בזריזות וקור נשמע על קולו.
"לא כל כך מהר, אני רוצה את מה שהבטחת לי! " אמר דימה.
" אתה תקבל עכשיו לך מפה" אמר בצעקה.
הוא הלך משם ופשוט לא הצלחתי לזוז.
"יאן, יאן" יון צעק ושוב הוציא אותי ממחשבות.
"אני אוהבת אותך " פשוט יצא, נפלט.
" אני אוהב אותך " אמר לא מחכה שניה מלהצמיד את שפתינו בתשוקה גדולה.
" אני רוצה אותך " הוא אמר והבנתי למה הוא מתכוון.
" תחכה לערב" עניתי מחברת את שפתינו שוב.
"יון המורה אמר-" דין אחד הילדים בכיתה של יון אמר וקטע את עצמו כאשר ראה אותנו.
"מה דין? " יון שאל.
" המורה אמר שתבוא" הוא אמר וישר ברח.
"יאללה בוא בוא " אמרתי מושכת איתי את יון.
" או שלום ממש" גל אמרה לא מורידה מבטה מויל.
""יש משהו שאני צריכה לדעת? " שאלתי מרימה את תיקי מהאדמה.
" הוא הציע לי לצאת" היא פשוט שפכה.
"ואו ומה אמרת? " שאלתי
" שכן " אמרה בחשש.
" מזל טוב" זרקתי וחייכתי חיוך גדול
התקדמנו כולנו לכיוון הכיתה מחכים כבר שישחררו אותנו הביתה