המאפיונר הפרטי שלי

פרק 37

הי בנות אז דבר ראשון סליחה שלא העלתי הרבה זמן עבר עליי די הרבה, אני גם רואה שכבר אין הרבה תגובות לסיפור וואני לא יודעת אם זה כי לא רואים אותו או לא אוהבים, אני ממש אשמח שתמשיכו לקרוא ולהגיב או אפילו לפרסם את הסיפור אצלכם
החלטתי שאני ממשיכה ב50 תגובות ו100 אהבתי. וממש שמחתי לראות שהסיפור מקום 1 זה ממש שימח אותי
מקווה שזה לא יקח הרבה זמן אוהבת ❤️
"תלמידים הגענו כולם לרדת" המורה צעקה.
ירדנו מהאוטובוס ירדתי במורד המדרגות באוטובוס ושמחתי להסתובב ולראות שיון אוחז בידי.
חייכתי והוא חייך אליי.
הסתובבתי וראיתי שדריה מסתכלת עליי מוזר.
דריה היא האקסית של יון, שערה בצבע בלונדיני ועיניה חומות, היא פשוט יפה, היא רזה וגופה מחוטב ומלא במקומות הנכונים.
אני די לא מבינה למה הם נפרדו, מה יון עושה איתי לעומתה? כל השאלות האלה הפסיקו ברגע שיון ניער אותי ממחשבותי.
"על מה את מסתכלת? " שאל.
" לא סתם חשבתי " עניתי מנערת את ראשי
" שניה אני בא" הוא אמר מתקדם לעבר המורה.
הוא לחש לה כמה דברים היא הננה לחיוב והוא חזר.
"בואי" אמר מרים את התיקים שלנו מושך אותי בידי.
"מה לאן? " שאלתי הולכת אחריו
" לקבל הסברים " אמר לא מסתכל עליי.
נכנסו לתוך יער מוזר וחשוך,
" יון אני לא נכנסת לשם" אמרתי עוצרת רק מהפחד של הרעשים שיש שם.
"את איתי, אני מבטיח שלא יקרה לך כלום" אמר מושיט את ידו.
"אני מפחדת " אמרתי משפילה מבט.
" שמעת מה אמרתי? אני לא אתן שיקרה לך כלום בחיים " אמר נושק לראשי
חייכתי חיוך תפסתי את ידו לקחתי נשימה עמוקה ונכנסתי.
כל הדרך היו רעשים מפחדים, הסתובבתי לצדדים כל שניה רק מהפחד שאולי יבוא מישהו מאחורי.
הסתכלתי על יון וראיתי איך הוא נחוש בדעתו, איך הוא תופס את ידי שלא יקרה לי כלום תוך כדי שאני משחזרת בראשי את כל הפעמים שהוא בדק שהכל בסדר איתי.
" יון אני-" רציתי להגיד אבל נתקעתי.
אולי הוא לא מרגיש ככה יותר? אולי זה רק התחלה בשבילו, אני מפחדת מכל זה.
"את מה? " שאל עוצר ומחכה לתשובה שלי.
"צמאה" אמרתי מהר ממציאה תרוץ רק לא להגיד את זה.
"את משקרת, זה לא מה שרצית להגיד" אמר מתקרב אליי.
"אני חושב שאני יודע טוב מאוד מה רצית להגיד " הוא אמר בחיוך תתחמן מתקרב אליי לאט לאט גורם לי ללכת אחורה עד שנתקעתי בעץ כאשר ידו אחת מעליי והשניה במותני מקרבת אותי אליו.
"ומשום מה אני לא יודע למה לא אמרת את זה" אמר כשראשו צמוד לשלי והוא מלטף את כל גופי בעדינות רבה.
הרגשתי את נשימותיו על צווארי.
הוא נשק לי בעורף כל כך הרבה פעמים שחשבתי שאני תכף לא אחזיק את עצמי מלהתנפל עליו.
"אני לא אצליח לעצור את עצמי" אמרתי בקול חלש.
"אל תעצרי" אמר בקול חרמן טיפה.
"אנחנו באמצע יער אם לא שמת לב" אמרתי נבלעת בין כל נשיקה ונשיקה שלו בצווארי מחכה שיגיע לפה.
"לא אכפת לי, תגידי את זה ותנשקי אותי " אמר ובמקום להגיד את זה ישר תפסתי אותו עם נשיקה בכדי להתחמק .
הוא תפס בעורפי, הפיל את התיקים על האדמה והצמיד אותי לעץ חזק יותר, הוא ליטף את כל גופי תוך כדי שהכניס את לשונו אליי.
לא עצרנו לשניה את הנשיקה, רק הפכנו אותה לעוצמתית יותר ויותר.
עצרתי את הנשיקה אחרי כמה שניות כדי לדבר.
"אל תחשבי על זה אפילו " אמר תופס אותי שוב ומושך אותי. מצמיד אותי יותר קרוב אפילו, כאשר גופנו מתחכחים אחד בשני פשוט לא רציתי להפסיק,
" אני אוהבת אותך " אמרתי בין נשיקה ונשיקה.
" אני אוהב אותך " אמר מצמיד את ראשו לראשי.
" די אנחנו חייבים ללכת כבר" אמרתי מתנתקת הורסת את הרגע.
"את האמת רציתי שנדבר קצת, לספר לך הכל.. " יון אמר
" בוא " אמרתי מושיבה אותו על אחד הסלעים שהיו שם ומתיישבת עליו.
" דבר" אמרתי.
"זה התחיל לפני כמה זמן, התחלתי לעבוד אצל אחד בשם דימה, הכרתי אותו דרך אבא שלי שעבד איתו, דימה די הציל את החיים שלי, בלעדיו לא הייתי פה היום, שהייתי בן 14 אבא שלי החליט לעזוב, פתאום ככה, לא ראיתי אותו יותר, דימה הגיע אלינו הביתה והחליט לאמץ אותי ולאמן אותי ולעזור לי ולאמא שלי כלכלית ואני בתמורה יחזיר לו כבר שאני אגדל בזה שאני אעבוד אצלו במקום לקבל את העסק של אבא שלי אז היא פשוט יחליף אותי. לא חשבתי לשניה והסכמתי.
וככה זה היה הוא אימן אותי ועזר כלכלית והיום אני מחזיר לו את החובות. " התחיל לספר
"ואיך אני קשורה לכל זה?" שאלתי לא מבינה
"לפני חודש וקצת הוא התקשר אליי והתחיל לספר עליך ועל מה שאני צריך לעשות, שאת זה את כבר יודעת.
הוא לא הסכים לספר לי מה הסיבה לכל זה ואמר שאני יודע רק את מה שאני צריך לדעת,ואז זה מה שעשיתי התחברתי אליך ופגעתי בך, ידעתי תמיד שזה לא מגיע לך, אבל לא הפריע לי בהתחלה אבל אז הגיע הדבר הזה שנקרא אהבה, ובתוך שניות מצאתי את עצמי מרגיש אליך דבר שלא הרגשתי אף פעם, לא היה אכפת לי מכלום פשוט אמרתי לך את זה, לא יכולתי לשמור את זה ולתת לך להיות של אחר. " הוא סיים את דבריו מחכה לתשובתי.
״אני מצטערת שהיית צריך לעבור את כל זה״ אמרתי ובתמורה הוא חייך
הדבקתי נשיקה לשפתיו" יאללה בואי" אמר אחרי שהתנתקנו ללא חשק.
"יאללה " אמרתי.
הוא תפס את ידי והחזיק אותה, התקדמנו מעט והצטרפנו לכיתות שלנו, הרגשה לא נוחה נחטה עליי, מין חוסר נעימות, סביבתי את מבטי מתפלאה לראות את מבטו של עמית לא זז מאיתנו.
פשוט השפלתי מבט והמשכתי להחזיק ליון את היד.