המאפיונר הפרטי שלי

פרק 14

בתמונה גל *
נ.מ עמית
אני בדרכי אל הבית של דור,לאחר כמה זמן של שהייה בבית אמא שלי טענה שאני לא ממצה את עצמי מספיק , כרגיל.
הגעתי אל הבית הגדול והלבן, אני מתקדם אל פתח הדלת ונכנס בלי לדפוק, בית שני או לא?
כולם מתוחים אפשר להרגיש זאת גפ ממרחק של אלפי קילומטרים והליכת ההלוך חזור של דור לא בדיוק מוסיפה לכך.
תוך כדי שאני רואה את דור הולך הלוך וחזור מצד לצד בבית .
"מה קרה?" שאלתי בלחץ לא מבין מה קורה פה.
" אף אחד לא מוצא את יאן" ירון אמר תוך כדי שמנסה לחייג אליה אך ללא הצלחה.
לאן כבר הילדה הזאת יכולה להעלם?

נקודת מבט יאן
" אור" מלמלתי והוא רק העלה חיוך שטני על פניו.

*פלאשבק *
" די לא בבקשה אור" צעקתי בפחד בתקווה שמישהו ישמע אותי.
"שש אנחנו הולכים לעשות קצת כיף" הוא אמר ויכולתי להריח את האלכוהול יוצא מפיו לאט לאט.
"אור אתה שיכור, אתה תתחרט על זה, תפסיק, בבקשה" אמרתי ודמעות הציפו את עיניי.
הוא התחיל להפשיט ממני את חולצתי וכל פעם שניסיתי להתנגד הוא הפליק לי בישבן או ברגל, לאחר כשניה הוא התחיל לפתוח את רוכסן מכנסי והתנגדתי, ניסיתי כמה שיותר להתנגד אך הוא לא הפסיק, הוא לבסוף הוריד לי גם את ההלבשה תחתונה תוך כדי שאני מתפללת שמישהו יבוא ויציל אותי.
"אני מצטער" הוא אמר לאחר שביצע את מעשיו ,לפתע הוא כבר לא היה.
הרגשתי שאני לא יכולה לזוז החלקתי לרצפה תוך כדי שאני משפשפת את גבי בקיר ובוכה,לא מסוגלת להכיל את מה שקרה פה.
*סוף פלאשבק*

" נו התגעגעת אליי? " הוא שאל . כולי קפואה, לא יכולה לזוז, רגלי השתתקו מרוב פחד וידי הפכו לקרות כקרח.
הוא לאט לאט התקרב אליי ובכל צעד הרגשתי מאוימת יותר ויותר.
הוא התקרב אליי ישב על ברכיו ולחש לי באוזן "תמסרי לדור שלא גמרנו עדיין" הוא אמר ורק אז הבנתי.
"אתה זה- שדיבר עם האדם ההוא בטלפון " אמרתי מבינה מה קורה פה כמו פזאל שמתחבר.
"הקדמת אותי" הוא אמר מתחכם.
לאחר מה שקרה באותו ערב, לא סיפרתי לאף אחד מה היה שם, הייתי נעולה בחדר שלי ולא יצאתי לשום מקום, לא יכולתי..

.
עברו יומיים ואף אחד לא בא לקחת אותי.
אני עדיין מתפללת שהם יבואו ולא שכחו.
בזמן הזה שהייתי פה חשבתי על אין ספור דברים ובמיוחד הבנתי שאני מרגישה אליו, אל עמית, רגשות לא מוסברים ורוצה לתת לו צאנס.
אור נכנס בדלת וידי התחילו לרעוד.
"התפוח לא נופל רחוק מהעץ " אמרתי בלחש בציניות ולמזלי הוא לא שמע.
" אוקיי יפה מוכנה לקצת כיף היום? " הוא שאל מתעסק בכמה דברים שהיו על השולחן שצמוד לקיר, לפתע החלתי להתבונן במקום שסביבי הכל נראה כמעין מרתף קטן , אבק נמצא בכל מקום ומנורה רפופה תלוי בתקרה, חוץ מהמזרון שעליו אני נמצאת והשולחן אין כאן דבר .
" מה זאת- אומרת? " אמרתי בקול רועד.
" את יודעת מה זה אומר, עד עכשיו וויתרתי לך אבל, לא עוד! " אמר עצבני .
הוא לאט לאט התקרב אליי וניסיתי להתרחק אבל לא היה לי לאן מכיוון שכבר הייתי שעונה על הקיר.
לבסוף הוא הגיע אליי והעמיד אותי, הוא התחיל להוריד לי את הבגדים.
"די בבקשה אור בבקשה אל תעשה את זה" אמרתי מרביצה לו על החזה אך זה לא הזיז לו.
לאט לאט הוא הוריד גם את ההלבשה תחתונה שלי ואנס אותי , הרגשתי כל כך חסרת ישע, הוא הלך והשאיר אותי בוכה ללא תזוזה שם, חיבקתי את עצמי בחוזקה והתלבשתי חזרה, לא הצלחתי לדבר או אפילו לזוז .

*נ.מ דור*
כבר עברו יומיים והמשטרה אפילו לא יודעת איפה להתחיל, אני כבר יומיים לא אוכל, לא שותה, לא מדבר, אני לא מעכל את זה, לא מצליח.
ההורים חזרו הביתה שוב לאחר שהיו צריכים לטוס לכמה ימים בגלל יאן ועמית לא עוזב את הבית, אני אפילו לא יודע למה.
"דור המשטרה בדרך לפה, יש להם משהו להגיד " אמרה גל קוטעת את רצף מחשבותי.
ישבתי בסלון ואחרי כמה דקות הם הגיעו.
"אוקיי יש לנו הודעה משמחת, אנחנו חושבים שמצאנו אותה"
ישר הלב שלי קפץ ותקווה התגנבה אליי.
"אנחנו יוצאים היום למקום שניתן לנו ואנחנו צריכים ששניים ממכם יבואו איתנו." השוטר הוסיף
"אני ועמית" קפצתי ועמית הנהן לחיוב.
אחרי עשר דקות יצאנו ולאחר רבע שעה אמרו בקשר שהגענו למקום.
הלב שלי דפק חזק יותר ויותר ככל שהתקרבנו למקום.
מבפנים שמעתי רעשים"לא די בבקשה אור דיי".
"זו היא" אמרתי. רצתי לבפנים אך השוטר תפס אותי 'חכה רגע',לחש עם שפתיו.
שתי שוטרים עקפו את הבניין ואני ועמית עמדנו עם אחד מהם.
השוטר ספר עד שלוש ופרצנו פנימה.
ואז ראינו אותה, כולה רועדת.
היא שכבה ברצפה מחבקת את עצמה ובוכה עם מלא סימנים כחולים וסגולים.
רצתי אליה אך שהתקרבתי היא נרתעה והתרחקה.
" בבקשה אל תתקרב דור אני לא יכולה "
" נסיכה זה אני" אמרתי לא מבין ואז ההבנה הגיעה, אונס
"הוא אנס אותך בגלל זה את לא יכולה שאני אתקרב אליך" עמית ניסה להתקרב אך גם ממנו היא נרתעה.
והנה הוא נכנס בדלת,
" מוכנה לסיבוב הבא?" הוא שאל שלא שם לב שאנחנו שם.
רצתי אליו ועמית תפס אותו ביחד עם השוטרים. ניסיתי להתקרב ליאן אך ללא צלחה.
"יפה שלי אני יודע שקשה לך אבל אנחנו צריכים ללכת מפה״ אמרתי לה והיא הנהנה.
"אבל אני מפחדת" היא אמרה בשקט.

אז מה אתם חושבות?
בתמונה זו גל
תגיבו ותגידו מה אתם חושבות אוהבת❤️