פרק 9

10.1K 816 258
                                    

נקודת מבט דניאל:

מה שקרה אתמול גרם לי לתהות המון.
מצד אחד,הוא בא אלי לבית,עם קוצר נשימה,מפוחד ומבוהל,שבר את דלת המקלחת בבית שלי וכל זה,כי ההודעה שלי גרמה לו איכשהו לחשוב שאני הולכת להתאבד.
כן עשיתי זאת בעבר,בעבר הרמתי ידיים,שם באותה מקלחת שהוא שבר את הדלת,לקחתי כדורים,ניסיתי לעשות הכל כדי לגמור עם זה.

אבל זה לא קרה,ואני חיה היום.
אז יכול להיות שהתיאור שלי גרם לו לחשוב שאני הולכת לעשות את זה שוב.המהירות שבא הוא בא לבית שלי,שבר את הדלת,נבהל,בכה,כעס,צעק,אני לא יודעת איך להגדיר את זה.

בעולם אחר ומשונה,הייתי מתרגשתש שהוא ככה בא בשבילי.שהוא בעצם פחד על החיים שלי.אולי כי אני עדיין מעקצצת לו שם בתוך הלב?
אבל בעולם המציאות,אני באמת לא יודעת מה לחשוב.הראש שלי ריק מלנתח סיטואציות.

החלטתי שלמרות הכל,למרות הפרצופים הלא מרוצים של כולם.
אני אלך לעבוד בחנות מותגים של מאור.אמא שלי,אמרה שאני מחפשת אש.עשרות פעמים היא שאלה אותי למה אני עושה את זה?הרי אני ומאור אקסים,למה שאלך לעבוד אצלו?

אז הלכתי נגד רוחם של כולם ופשוט הלכתי לעבוד אצלו.
המשמרת שלי הסתיימה ב3 והלכתי עם מאור לשתות משהו במסעדה הפניתית.הוא לא ממש דיבר איתי אחרי מה שקרה.היה קר אלי.דיבר רק על עבודה.ואני רוצה לפוגג את זה.אני רוצה שנשאר ידידים.חברים טובים.אני מרגישה שאני יכולה לדבר פתוח איתו.הוא אדם מאוד ריאלי.ואני יודעת שאם אבוא ואספר לך דבר מה,הוא יגיד לי את הדבר הנכון.

אנחנו מתיישבים אחד מול השניה בשולחן הפינתי בחוץ.המלצרית שמה לנו את התפריטים על השולחן.מאור עובר על התפריט ואני מביטה עליו ומנסה למצוא את המילים הנכונות כדי להתחיל.
״מאור תראה,באמת לא רציתי שזה יקרה.״ לבסוף אני מוצאת את המילים הנכונות,הוא מרים את מבטו מהתפריט,מניח את שתי מפרקיו על השולחן ומצמיד את ידיו המחוברות קרוב ללסט שלו.
אני מסתכלת על הסימן הכחול סביב העין,והאף שמעט מנופח מידיו של אביאל.צורם לי בכל הגוף.לדעת שזה בגללי.

הוא נושך את שפתיו ואז מתרווח בכיסא ומביט בי במבט ריקני.
״אני לא יודע מה להגיד לך דניאל.״ הוא מודה ואז מעיף מבט לצד.מנסה לשעבד במוח מילים.

״תגיד את מה שאתה חושב לנכון.״ אני אומרת,אני באמת רוצה לדבר איתו.זה חשוב לי.חשוב לי ללבן את הדברים.ואולי לספר.לאדם שאני כן יכולה לסמוך עליו.הוא שמע את מה שאביאל אמר באותו לילה,אין לי טעם להסתיר.

״אוקיי..״ הוא אומר בפשטות ואז שואל ,״בגדת בו?״
אני עוצמת את עיניי ובולעת את רוקי.
״לא.״
״לא? זה מה שהוא אמר שלשום?איך את אומרת שלא?״
הוא מבולבל,אני זזה באי נוחות בכיסא שלי ומנסה למצוא שוב את המילים הנכונות.
״זה מה שהוא חושב,אבל זה ממש לא ככה.״
״לא הבנתי,תעשי לי סדר.
הוא חושב שאת בגדת בו,ואת בעצם לא בגדת בו.
אז למה הוא חושב את זה?״
הוא מנסה להבין את הסיטואיציה המבלבלת בינו לבין עצמו.

הטבע שבי 2Where stories live. Discover now