נקודת מבט אביאל :
עינייה השחורות.עינייה השחורות והגדולות מביטות בי.
עינייה מצטמצמות והיא מתחילה לשחק עם אצבעותייה.
אני מבין המון מהתנועות שלה בידיים.
״מה שאתה אומר מכאיב לי.״ היא אומרת בקולה הנשי והילדותי.הכאב שלה יוצא החוצה .
״עד כמה הכאב שלך משתווה לשלי?״אני אומר בקול מזלזל ומחייך חיוך שמביע עד כמה הזלזול גדול.
״לא.״ אני מרים אצבע מזהירה כשהיא מתכוונת לדבר.
״אל תדברי.אמרת מספיק.ובכלל אני לא יודע מה אני עושה פה.אני שונא את הנוכחות שלך.את כלבה.וכלבה גדולה.את חושבת רק על עצמך.לא אכפת לך מאף אחד.אך ורק מעצמך.״
אני נוקט אצבע מאשימה בה. אני לא מאשים אותה.אבל בא לי לתת לה הרגשה שהיא אשמה.בא לי לתת להרגיש את מה שהרגשתי בימים הראשונים.שתראה עד כמה אני שונא אותה.
אבל היא אף פעם לא תדע מה קורה בתוכי,כמה בא לי לקחת אותה אלי לבית.לחבק ,לנשק אותה.להגיד לה את המילים שהיא כל כך רוצה לשמוע.לנשק לה את כל הגוף.ללטף אותה.אם היא הייתה יודעת את האמת,כמה אני אוהב אותה.ואולי היא באמת יודעת?
״בא לי לירוק על האדמה שאת דורכת עלי.״ המילים יוצאות כשלעצמן.אני מרגיש שקרן.כי בתוכי אני מרגיש דברים אחרים.אני עדיין חושב שהיא כלבה.אני עדיין כועס עליה.אבל כוסאמו,ככה אני גם אוהב אותה.
אני חושב שהיא עד כך נפגעה,שהיא לקחה את הרגליים שלה,הסתובבה והמשיכה ללכת לאן שרצתה ללכת לפני כן.
״אתה חתיכת זבל מאנייק אביאל!״ היא צועקת מבעד לכתפייה ואני מעלה חיוך רחב מהולה בגיחוך קל.
שתלך להזדיין.
אני מסתכל עליה הולכת,אני יודעת שהיא בוכה.שהיא מזילה דמעות.בגללי.כואב לי.הנשמה שלי נשרפת.אבל אני לא יכול ליפול בגללה.היא גם ככה הפילה אותי.הבת כלבה הפילה אותי חזק יותר מכל אחת אחרת.אני צריך להשאר חזק.ואיתה אני פשוט לא מסוגל.מעולם לא אהבתי ככה,אמרתי את זה עשרות פעמים.לכל חבר,לכל אחד,למשפחה שלי,היא הייתה האהבה הכי גדולה שלי.ועכשיו אני רואה אותה הולכת ממני.מתרחקת ממני.עוזבת אותי.
אני מרגיש גבר אומלל,וכל זה בגלל אישה אחת.
אני מתגעגע לימים שיכולתי להראות חוזקה מול נשים,שהייתי שם זין ,שלא היה כואב לי,לא ידעתי מה הוא כאב.הייתי צוחק על גברים כמוני ותוהה לאן נעלמה הגבריות שלהם?אבל בטח גם גברים כמוני חושבים עלי לאן נעלמה הגבריות שלי,אישה אחת גרמה לי לאבד עשותנות.
אישה אחת גרמה לי להחמיץ משחקים,לא להיות מאופס,איבדתי את עצמי בגללה.
אני נושך שפתיים,מקמץ אגרופים,בועט בספסל שלידי.בא לי לרוץ אחריה,לשים אותה על הכתף שלי ולהכניס אותה לרכב,לא לתת לה ללכת מעולם.
אני עוצר את עצמי בקיצוניות,כי אם אני לא אעשה את זה עכשיו סביר להניח שזה מה שיקרה,היא תהיה ברכב שלי עוד שניה.
YOU ARE READING
הטבע שבי 2
Romanceהכל עניין של זמן,עד שהפצעים יחלימו והכל יחזור לקדמותו. השאלה,אם הזמן הזה קרוב יותר מתמיד או מתרחק הרחק מכל האהבה הגדולה שהייתה לדניאל ואביאל? הכל נהרס להם בין הידיים,אך האם הידיים האלו יצליחו לתקן את הכל או רק להרוס יותר ויותר? •תכנים מיניים וכל השא...
