במסדרון בו אני יושבת עוברים בכל שנייה אנשים. חלקם מסתכלים עליי ואפילו זורקים מבט מבויש וחלקם עסוקים מדי במה שעושים מכדי להסתכל סביבם.
בכל אדם שעובר האזיקים שעל ידי מורגשים יותר.
״מיס הארט.״ שוטר שנראה לא מאד מבוגר קורא בשמי מהחדר שלידו ישבתי.
שוטר אחר נעמד לידי ומוביל אותי לחדר. הוא נשאר בחוץ ועכשיו זה רק אני והשוטר שקרא לי.
״מיס הארט אין לך עברות קודמות, אפילו לא קרוב לזה, איך הגעת למצב כזה?״
אני מושכת בכתפיי ״אני לא יודעת.״ שקר. אני יודעת את התשובה טוב מאד אפילו אך מעדיפה לא לומר.
״יש לך מזל שההורים שלך שיחררו אותך בערבות.״ הוא פותח את האזיקים ומוריד אותם מידי.
תחושת הקלה עצומה שוטפת אותי ברגע שידי משתחררות מהאזיקים.
שוטר אחר נכנס לחדר ואומר משהו שאיני שומעת לשוטר שהיה איתי בחדר. מיד לאחר מכן נכנסים הוריי.
אבי מדבר עם השוטר בזמן שאמי מובילה אותי למכונית.
לאחר כמה דקות אבי מצטרף אלינו ואנחנו ונוסעים.
הדרך עוברת בשתיקה. דבר שיותר גרוע מכל הצעקות שלהן ציפיתי.
כאשר אנחנו מגיעים לבית אמי רק אומרת ״אנחנו מאד מאוכזבים ממך.״ וממשיכה להתעלם ממני.
אני עולה לחדר שלי ונופלת על המיטה.
איך לא הקשבתי לכל האזהרות שקיבלתי?
איך נתתי לדבר כזה לקרות?
הכל נראה כל כך תמים בהתחלה.
-חצי שנה קודם לכן-
״טיילור מותק בואי לפה.״ אמי קוראת לי. אני יורדת במדרגות לסלון.
״כן?״
״את יכולה להביא את זה להביא את זה לשכנים החדשים?״ היא מביאה לי עוגה.
״ברור.״ אני יוצאת מהבית לעבר הבית החדש בשכונה שלנו.
הבית הזה נבנה במשך שנה וכבר בהתחלה היה אפשר לראות שהוא שונה מכל הבתים בשכונה.
היו לו הרבה חלונות, בריכה, הוא נראה מודרני ומשך הרבה צומת לב בניגוד לשאר הבתים בשכונה שהיו בנויים למראה ישן וצנוע שאינו מושך את העין.
כולנו היינו סקרנים לדעת איזו משפחה תגור שם.
אני מצלצלת בפעמון הדלת.לאחר חצי דקה אישה נאת מראה פותחת לי את הדלת.
״שלום אני השכנה שלכם מהבית שם,״ אני מצביעה על ביתי ״טיילור הארט. אמא שלי ביקשה ממני להביא לכם את זה.״
תשובתה נקטעת על ידי נער שנכנס לבית ומתעלם לגמרי מקיומי ומקיום האישה. ״בבקשה תסלחי לבן שלי הוא..״
״אני לא הבן שלך.״ הוא קוטע אותה. בקולו אני מזהה מבטא בריטי.
היא שולחת לי מבט מתנצל. ״זה בסדר, אבל אני צריכה לרוץ. בכל מקרה ברוכים הבאים לשכונה שלנו.״אני מביאה לה את העוגה והולכת.
״תודה.״אני שומעת את הדלת נטרקת.
השעון מראה חמש וחצי וזאת אומרת שאם אני לא אמהר אני אאחר לפגישה של ועד התלמידים שאני עומדת בראשו.
YOU ARE READING
Complicated
Romance״אתה מודע לעבודה שאתה נשמע כמו הבימבו בסיפורים על הבימבו והברד בוי נכון?״ הוא צוחק ועוזב את זה. -- אית׳ן סקוט וטיילור הארט. שני בני נוער המבלים את חייהם בלעשות דברים שאינם אמורים לעשות ואיפה שהוא בדרך הדרכים שלהם נפגשו. אך מה קורה כשהעניינים מתחילים...
