שמעו תשיר יא בננות מקולפות
נקודת מבט: רוזי.
עיניי מביטות קדימה בשעה שה-"חיות" האחרות אוכלות ומדברות בקול רם סביבי. יכולתי להרגיש את נעיצת מבטו של מאסטר שורפת את צד פניי, אך אני לא עושה צעד להכיר אותו.
לאחר שהייתי כבולה ומוחזקת במרתף קפוא ומחורבן במשך חודש, מאסטר הרגיש בטיפת רחמים ונתן לי להיכנס לבית הראשי, איפה שהייתי במשך שבועיים. אני לא יודעת אם להיות גאה מזה שהגעתי עד לכאן או להיות אומללה מכך שעבר זמן רב ואני עדיין סובלת.
יכולתי להריח את הריחות העשירים של תבליני הגורמה מהאוכל מעלה האדים שמולי, אך, כמו שכולם יכלו להגיד מדמותי השבירה והחלשה, לא אכלתי הרבה מאז שהם לקחו את התינוק שלי.
"אז רוזי..." החיה שעל ברכיו של מאסטר אומרת, תופסת את תשומת לבי. "איך את הערב הזה?" קולה האדיש פוגע בי בחוזקה בעודה לוגמת מכוסה. אני מרימה את ראשי וכולם מסתכלים על מראה עיניי בהפתעה, כנראה מריקנותן והמראה העז הקורא "עזרו לי, אני שבורה לחלוטין בפנים".
"אני בסדר.. פשוט בסדר." אני מחייכת בקלילות, אך בזיוף. בפנים, אני מתפוררת.
הדבר הנוראי בהתנפצות לרסיסים הוא שבני-אדם עושים את זה בשקט מוחלט.
"פיך מחייך, אך עינייך נראות עצובות," היא מגיבה בשקט. יכולתי להרגיש את עיניי כולם עליי. "למעשה, אני לא חושבת שראיתי אותך מחייכת חיוך אמתי מהיום שהגעת לכאן."
הבנות האחרות לא יודעת מאיפה הגעתי או מה קרה. הן פשוט חושבות שאני עוד אחת מהחיות האחרות של מאסטר שהצטרפו באופן מקרי.
"ג'קי, זה מספיק." מאסטר נוהם ויכולתי לראות אותו תופס במותנה בקשיחות, גורם לה ליילל במקצת. אני מסיטה את מבטי מהאווירה המתעללת שעכשיו הקיפה אותי... כילתה אותי... חנקה אותי. אני לא מבינה איך הוא לא מכוסה בעור ברווז מאחר והוא כה קר.
"רוזי," מאסטר נובח, גורם לי להרים את מבטי לכיוונו, נרתעת מהאינטנסיביות בקולו. "תאכלי את האוכל המזורגג שלך או שזאת תהיה החתיכה האחרונה שתקבלי השבוע." הוא שורק, בטני מתהפכת בפחד מוחלט מהניצוץ השטני בעיניו.
עיניי מתחילות להירטב אז אני מסתכלת מטה וממצמצת במהירות להחביאן, אך על-ידי החיוך המעושה שעל פניו יכולתי להגיד שהוא ראה. מושכת באפי בשקט, אני מרימה את מזלגי ומסתכלת על האוכל מעלה האדים. אני בולעת בפחד כשאני את הדג שעל צלחתי. "א-אבל מ-מאסטר," אני מגמגמת, מביטה מעלה ומקבלת את תשומת לבו.
"מה, רוזי?!" הוא נוהם, פניו כמו רעם, גורמים לי לקפוץ במקומי. "א-אני אלרגית ל-לד-דגים.." אני ממלמלת, נושכת את שפתי בפחד.
פניו רק נהפכות לכועסות יותר, אך אני מופתעת שהן לא מכוונות אליי. "סבסטיאן!" הוא נובח, דוחף את ג'קי מברכיו ונעמד, זעם אופף את פניו.
YOU ARE READING
Little Strength
Fanfictionעם גורלה הנמצא שוב בידיו של המאסטר הישן, הרשע, אך עם זאת החכם שלה, רוזי נלחמת להישאר בחיים ולהיות חזקה. בעת שגבולותיה נבחנים עד קצה יכולתם, ג'סטין מחפש מעלה ומטה אחר הבייביגירל שלו, אהבת חייו, לפני שזה יהיה מאוחר מידי. עם החיים הבוחנים את רצונם, א...
